מהאולם לעולם

קשה להעריך את יופיה של פונה, הוא מסתתר מאחורי פיח ואבק. אבני המדרכה נצבעו בבוקר, אך כשמגיע הערב הם כבר דהויות ומאובקות כמו כל הרחוב. קשה לתאר מה מסתתר מאחורי החומה שעוטפת את מוסד האם של ב.ק.ס איינגאר ומשפחתו, בלב שכונת מגורים. אך חדי העין יכולים להבחין בכתר ראשי הנחש של פטנג'לי, המתנוסס בראש הבנין. ומעבר לחומה יש אולם מופלא.

האולם בנוי כמצולע בן שבע צלעות, חצי מעגל ואולי חצי ירח. אף קיר אינו מקביל לאחר. החלל עצמו מערער את תפישת הכיוון שלי, ועלי להגדיר את המרחב מחדש. מה קדימה, מה מעלה ומה פנימה?

בערב חג דשארה, בו חוגגים את נצחון הטוב על הרע, שיעור בוקר לרמה 2 התחיל עם מעל מאה תלמידים. למצוא מקום כדי לפרוש מזרון באולם התרגול, זו משימה מאתגרת. אחרי הברכות ושלוש תנוחות ראשונות מתברר שחל בלבול ובאולם הקטן למעלה, התלמידים עדין מחכים למורה. בלי התלבטויות ניתן האות ולאולם זורמים עוד 60(!) תלמידים. המזרונים נצמדים וערב החג הופך להיות חגיגי במיוחד. גולנאז מסבירה לכיתה, שגם 200 תלמידים יכולים להסתדר באולם, כי גורוג'י עיצב אותו כך שיוכל לראות מהבמה כל תלמיד בכל פינה, ומכל פינה באולם ניתן יהיה לראות אותו. הרעיון הזה חי ובועט. מהבמה הזאת גיטה שולפת מקצה החדר את התלמיד שצריך סיוע. מהבמה הזו הידע מאיר כל פינה באולם וגם מעבר לקירות האולם; עד לונדון, אינדונזיה וגם תל אביב הקטנה.