פברואר 2012

חלף לו שבוע מאז שצנחתי ישר לאינטנסיביות המוכרת: שיעורי יוגה, תרגול אישי, עזרה במדיקל קלאס, ספרייה וארוחות עם חברי לדרך היוגה.
אני ממשיכה בדיוק מהרגע שבו הייתי כאן, כאילו לא חלפו להם 11 חודשים. אני עוזבת את שיגרת החיים שלי בתל אביב, שגם היא בהחלט אינטנסיבית, ותוך כ-12 שעות צונחת מחדש במציאות האחרת ומיד מתפקדת בתוכה. משתלבת מחדש במציאות האלטרנטיבית שלי. כמו צפייה בסדרה מרתקת בהמשכים, כשרואים כמה פרקים ברצף ונשאבים למציאות אחרת, מכבים את המסך וחוזרים למציאות האישית וחוזר חלילה. אלא שזו לא סידרה – זה אמיתי, אני מעורבת נוגעת וחווה.
יש תכונה רבה. הרבה אנשים מכל העולם לקראת כנס בעיר בנגלור, שבו ייתן גורוג`י שיעור וארבעה מתרגלים מרשימים ידגימו רצף של תנוחות יוגה. המדגימים הם: אבי הנכדה, ראיה (שביקר בארץ וצפוי להגיע במאי ללמד כאורח המרכז), דווקי והדוקטור (למי שמכיר את הנפשות הפועלות). גורוג`י מכין אותם בזמן אימון הבוקר ותלמידים שהגיעו מכל קצוות העולם פורשים מזרון קרוב, ככל שמזלם מאפשר להם ומתרגלים לאור הוראותיו של גורוג`י. הוא מבחינתו תלוי על חבל בשירשאסאנה, או שוכב על מתקן בצורת תוף ענק המאפשר לו לשהות בכפיפה לאחור רבע שעה ויותר. כרגיל, גורוג`י מביא עימו עוצמה אנרגטית והאווירה מרוממת. אני נרגשת לקראת הנסיעה לבנגלור בעוד יומיים. אדווח.