חשיבות התרגול

היוגה שונה מכל מערכת תרגילים אחרת. יסודות התרגול שונים: חשיבות רבה ביותר מוקדשת למיינד (mind), הוראות והסברים מדויקים ניתנים לגבי מגוון היבטים, כמו משך ורצף האסאנות. זהו מדע מפורט ובמטרה להבינו חשוב לדעת מלכתחילה מדוע עלינו לתרגל.

אנשים רבים לא מתרגלים יוגה וחיים עד גיל מבוגר. אך איכות חייהם של אלה לא תהא טובה כפי שיכולה הייתה להיות. החיים כשלעצמם אינם חשובים – חיים של בריאות טובה הם בעלי משמעות גדולה יותר. תרגול יוגה הוא הכלי היחיד היכול לשמור על בריאות ברמה התאית. הוא אינו פולשני ואין לו תופעות לוואי. אך תרגול האסאנות והפראנאיאמה מצריך מה שהמחשבה המודרנית קוראת לו מוטיבציה, או מה שפאטאנג`אלי מכנה `טאפאס`. פאטאנג`אלי הגדיר זאת גם כ-היאם דוקהאם אנאגאטאם – רפואה מונעת על פי המחשבה העתיקה.

כדי לנקוט בצעדים של רפואה מונעת יש להבין את השפעות ההזדקנות על גוף האדם. הזדקנות היא היכולת הפוחתת של תאי הגוף להגיב ולהסתגל לסביבה הפנימית והחיצונית. כעת נבחן מה קורה למערכות הגוף השונות כאשר אנו מזדקנים.

תאים
לתאים זקנים יש יכולת פחותה לסילוק הכמות הנורמלית של רדיקליים חמצוניים הנוצרים בגוף. הישארותם של רדיקלים אלו בגוף היא רעילה. קיימים מספר גורמים לדבר – לחץ, תזונה לקויה, אורח חיים לא בריא וחוסר תרגול. נוגדי חמצון (anti-oxidants) מנסים להתנגד לקיומם של הרדיקלים החופשיים ולהאט את תהליך ההזדקנות. שלושת נוגדי החמצון החשובים ביותר הם: superoxide dismutase, catalase ו-glutathione peroxidase. קיימים מספר אנזימים אחרים שסותרים את פעולת הרדיקלים, ביניהם ויטמין E ו-C ובטא-קורטן. הזדקנות התאים קשורה ליכולת פחותה הן של ייצור חלבונים והן של חלוקת תאים וכך משפיעה על כושר הייצור של נוגדי החמצון.

 מערכת הלב וכלי הדם (Cardiovascular system)
שריר הלב מתנוון עם הגיל. העורקים הכליליים (coronary) נחסמים על ידי משקעים והזרימה הכלילית מופחתת. הדבר יכול לגרום להתקף לב בו מתרחשת חסימה מוחלטת של עורק כלילי, חסימה זו גוררת מוות של רקמה – מצב הקרוי אוטם ((infarct. גודלם של נימי הדם בשרירי השלד קטן וזרימת הדם בשרירים פוחתת. גמישותם הנחלשת של כלי הדם תורמת אף היא להקטנת הזרימה. המתח המוגבר שנוצר כתוצאה מכך בכלי הדם ההיקפיים גורם ללחץ דם גבוה יותר ובהתאם לעומס על הלב. על הלב לשאוב חזק יותר בכדי לקיים סירקולציה בריאה. כשהתאים לא מקבלים אספקה טובה של דם נשארים בהם רעלניים תאיים הפוגעים ברקמות.

הסתיידותם של כלי דם ראשיים ומשניים מתרחשת בתלוי בתזונה, בגיל, במין, בפעילות הפיזית, ברמת זיהום האוויר ובמטען הגנטי. חסימת עורקים (atherosclerosis) , גורמת לצמצום זרימת הדם לאזור הפגוע והיא ההורג העיקרי בעולם של ימינו. הקשת של אבי העורקים (aorta) מסתיידת. אבי העורקים עלול גם להתרחב עקב שינויים סניליים. כלי הדם בגוף ובמיוחד בלב ובמוח מתנוונים. ירידה בזרימת הדם לשרירים גורמת לכאבים בעת הליכה, היות והשרירים הפועלים לא מקבלים זרימה מספקת כפי הנדרשת להם.

האנזימים התוך תאיים בשריר הלב יורדים בכמות ובאיכות והדבר משפיע על איכות הכיווץ של הלב. הזדקנות מערכת העצבים גורמת להאטה בקצב ומחזוריות פעילות הלב וזאת כתוצאה מירידת הדחף הסימפטטי והשליטה של מערכת העצבים הפארא-סימפטטית.

מערכת הנשימה
אספקת הדם לרפידת האף מצטמצמת. הדבר מוביל לאף יבש ומגורה ולהתהוות קרום. תפקוד ריסי האף נפגם. האפקטיביות של הרפלקסים של חלקו הפנימי של האף, הגורמים לשינוי תפקוד במקרה של טמפרטורה קיצונית, פוחתים. הסינוסים סובלים מעצירת הפרשות וניקוי חלש. כושר התנועה של ריסי האף נפגע. מעברי הניקוז של הסינוס לאף נחסמים. חלקו האפי של הלוע סובל מאספקת דם נמוכה והרפידה של חלל הפה אינה בריאה כקודם. חוסר פעילות של ההפרשות מוביל לזיהומים בסינוסים ובחלק העליון של מערכת הנשימה. יכולת הקנה ושאר צינורות האוויר להתרחב ולהתכווץ פוחתת. הדבר משפיע על הזרימה הנכונה ועל דפוסי שאיפת ונשיפת האוויר. הסמפונות והאיברים הקשורים אליהן מקבלים פחות דם, כך שתפקודם הופך בריא פחות. הריסים הפנימיים של מערכת הנשימה אינם מנקים היטב רעלים, שפוכת, בקטריות ושאר חומרים גורמי מחלות. זיהומים עלולים להופיע. הקטנת האלסטיות של רקמת הריאות מגבירה את עבודת הנשימה.

מספרם וגודלם של נימי הדם בריאות פוחת ומפחית בכך את האוורור והטמעת הגזים. הנאדיות מתרחבות ושומרות את האוויר הנשאף בפנים הגוף. השרירים הבין צלעיים, הצלעות והסרעפת נעשים פחות אלסטיים והופכים את הנשימה קשה. הסרעפת הופכת מאובנת וחסרת גמישות, מה שמוביל לקשיים ביכולת התנועה מעלה ומטה של הריאות ובהזרמתה של האנרגיה הנכנסת. ניקוי הרעלנים במערכת הנשימה נפגע גם הוא עקב כך.

הקיבולת הויטלית של הריאות נפגעת והאדם אינו אנרגטי כמקודם. התאים אינם יכולים להבטיח אספקת חמצן בריאה, והפעולות המטבוליות התאיות נפגמות. המיטוכונדריה צריכה הספקת חמצן הולמת. חוסר בכזו ישפיע על ייצור האנרגיה בגוף כולו.

מערכת העיכול
התנוונות בלוטות הרוק גורמת למיעוט הפרשות וליובש בפה ופוגעת בעיכול. כיבי פה ודלקות לשון (glossitis), בלוויית אובדן חוש הטעם מופיעים עקב ניוון בלוטות הטעם. השיניים אובדות עקב חולשת רקמות ונסיגת חניכיים. הבליעה הופכת קשה בשל חולשת שרירי הלוע. זרימת הדם לכל האיברים פוחתת ופוגעת ביעילותם ובתפקוד הפונקציונלי שלהם. חל פיחות בכושר התנועה של הושט והדבר גורם לקשיי בליעה ומאריך את משך פעילות ניעת המעיים.

שכבת השרירים של הקיבה אינה יעילה כמקודם ולכן התססת המזון חלשה יותר. תאי הקיבה מתנוונים, נגרמת ירידה הדרגתית בכמות החומצות המופרשות וירידה בתאבון. תזונה לקויה משפיעה על משקל הגוף. הפרשת `הגורם התוכי` (`intrinsic factor`) החשוב לספיגת ויטמין 12B נפגעת. ספיגת הברזל נחלשת אף היא בשל ירידה בייצור החומצות. הדבר גורם לאנמיה. כשהפרשת החומצות פוחתת, מובילה פלישתם של גורמי מחלה לקיבה לדלקת, נפיחות, גיהוקים והתהוות אוויר מוגזמת המלווה בהפרעות בעיכול (dyspepsia). הרפלקסים האחראים על תגובה להפרשות של בלוטות אחרות במטרה להעביר את תוכן הקיבה לתריסריון מואטים והדבר מוביל להפרעות עיכול וספיגת שומן גרועה.

תאי הכבד אינם יכולים למלא את תפקידם לטיהור רעלים. רגישות לפחמימות, יחד עם יכולת פוחתת להתמודד עם עומס הגלוקוז נגרמת כתוצאה מהזדקנות הלבלב ואובדן תאי איים (cellsislet). כיס המרה מתחיל להתנוון ונפגמת הפרשת מיצי המרה, מה שמוביל ליצירת תחליב שומן וליצירת אבני מרה. כמות השומן התת עורי בגוף פוחתת. רגישות תאי הגוף לאינסולין פוחתת אף היא עם ההזדקנות.

השרירים החלקים בדפנות המעיים נהיים פחות אלסטיים ונוצרת החזקת גזים. תנועתיות המעי הדק (ileum) והמעי הגס פוחתת. הדבר מעכב ספיגה והטמעה תקינה של מזון ומים. הוצאת הפסולת נפגמת. הצטברות רעלנים מעלה את הסיכוי לסרטן המעי. התאים בדפנות המעי הגס מתייבשים. כך פוחתת תכולת המים בחומרי הפסולת, מה שגורם למעבר צואה יבשה וליצירת עצירות. נגרמים בקיעים וטחורים. הסוגרים האנאליים נחלשים.

התפקוד התאי של צינור העיכול מושפע מאספקת הדם החלשה. זרימת מיצי הקיבה פוחתת. תאי הסיסים (villous cells) של המעי סובלים מזרימת דם וסירקולציה לימפטית חלשות ולכן ספיגת החומרים המזינים היא קטנה. הקשחה של העורקים משפיעה על זרימת הדם למערכת העיכול. נמק בדפנות המעיים עלול להיגרם ולהפוך למצב חירום. דיאטה דלה בסיבים וחוסר תרגול מובילים לדיוורטיקולוסיס – מצב בו קירות המעיים מתרחבים בצורה של מעין שק. הדבר מאפשר לחיידקים להתרבות עקב עמד (stasis) בתכולת המעיים.

מטבוליזם
עם ההזדקנות, המטבוליזם כבר אינו כפי שהיה בעבר. בשל מיעוט פעילות גופנית קצב המטבוליזם מואט. הדבר מחמיר בעקבות ספיגה חלשה של מזון. האטת הסירקולציה, הנשימה, הפעילות העצבית ותפקוד הבלוטות משפיעה על הפעילות המטבולית. פעילות מטבולית יעילה היא ביטוי לאנרגיה פנימית. חוסר בזו משפיע על החוזק הפנימי.

מערכת הכליות
הכליה היא אחד האיברים בהם השפעות ההזדקנות מופיעות בבירור. זרימת הדם לאזורי המסננים פוחתת ותפקוד התאים מושפע. איכות וכמות השתן המיוצר מתמעטות. האיברים מתחילים להתכווץ. התקשות עורקי הכליות גורמת לעליית לחץ הדם בגוף, בשל שינויים כימיים רפלקסיביים.

דפנות שלפוחית השתן סובלות ממתח שרירי מופחת וקיבולת השלפוחית מופחתת. עצירת שתן נפוצה, בשל תפקודי שרירים לקויים המובילים לאינפקציה בדרכי השתן. הערמונית מוגדלת, לוחצת על מוביל השתן. סימפטומים של חסימת הזרימה החוצה עלולים להחמיר ולהוביל לניתוח.

מערכת העצבים
עקב ההשפעה על זרימת הדם לאיברים השונים, המוח מתחיל להתכווץ. תהליך ההיווצרות מחדש של תאי המוח אינו כבעבר ויעילותם פוחתת. האספקה של חומרי מזון וחמצן למוח פוחתת בשל החלשות הלב, מה שמשפיע גם כן על תפקוד המוח. שינויים מעין אלה מופיעים בכל חלקי מערכת העצבים ומשפיעים בתפקודם הלוקה. עליה בייצור חומרי פסולת רעילה בחלקם הפנימי של הנוירונים מובילה למחלות שונות. המהירות בה מגיבה מערכת העצבים לסיטואציות פיזיות ומנטליות נפגעת. התפקודים האינטלקטואלים והשכליים – חשיבה סדרתית, אנליזה ויכולת התצפית – נפגעים כולם. השינה מצטמצמת. התקשות של כלי הדם גורמת לירידה באספקת הדם לרקמת המוח (Ischaemua) ולבקעים ודימומים פתאומיים. האיסכמיה מובילה לאובדן זיכרון ובעיות בתפקוד המוטורי והחושי. הסיטואציה הנפוצה ביותר היא כשאדם מסיים את ארוחתו ולפתע מתעקש שלא אכל כלל. ישנן מחלות קליניות ספציפיות רבות הנגרמות עקב שינויים אלה.

מאחר והמוח הוא אחד ממרכזי האנרגיה בגוף, תפקוד לקוי גורם לירידת החיוניות של כל הגוף. התנוונות תאי המוח משפיעה על שיווי המשקל והקואורדינציה. ההליכה נפגעת. מרכזי הוויסות בקליפת המוח וגזע המוח (medulla) השולטים במערכת הלב וכלי הדם, הנשימה והתפקוד האנדוקריני הופכים יעילים פחות. המרכזים הנמוכים בעמוד השדרה אינם מתרגלים מספיק את השליטה בשלפוחית השתן והשליטה בצנרת וגורמים לריקון ללא מעצורים ולפגמים נוספים. תפקוד המרכזים בעמוד השדרה יעיל פחות. נדרש זמן נוסף להעברת המסרים מהמוח ואליו. אוטם של חוט השדרה גורם לשיתוק.

החושים המיוחדים
אספקת הדם לעיניים פוחתת והרשתית נעשית חיוורת. המאקולה (macula) – אזור ברשתית האחראי על ההפרדה הגבוהה ביותר של הראיה – סובל מאספקת דם ירודה. ראיית הלילה נחלשת. ה-choroid, שכבת כלי דם המזינה את הרשתית, מתנוון ומספר כלי הדם בו פוחת. העצבים המעצבבים לקשתית הופכים עצלים ולכן יכולת ההתרחבות וההצטמצמות של האישון נעשית מועטה. הקרנית נעשית שקופה פחות עקב זרימה נחלשת של נוזל ברקמות העין. המעבר המאפשר לנוזלים לזרום מהצד האחורי לקדמי נחסם, גורם ללחץ גובר בעדשת העין וכך נוצרת גלוקומה.

על קצות הקרנית מצטברים שומנים המצפים אותה לאורך כל הקשת, תופעה הקרויה "Arcus Senilis". לרוב קיימת עלייה תואמת בשומני הדם, ביניהם כולסטרול. הלחמית ולובן העין יבשים היות ובלוטת הדמעות אינה יעילה כבעבר. הפרשת הדמעות במקרה של גירוי העין מצטמצמת או נפסקת לחלוטין, מה שמוביל לזיהומים ולדלקות. העדשות הופכות עכורות, בשל היווצרות ירוד / קטרקט.

זרימת הדם לאוזניים פוחתת ונגרמת חירשות עצבית. מנגנון שיווי המשקל נפגע אף הוא. הדבר מוביל ליכולת פחותה של איזון בתנוחות ואף פוגע בפעילות הרגילה.

תעלות האף (כולל העצבוב הדק של העצב) מתנוונות, וחוש הריח הבריא נפגע. בלוטות הטעם מתנוונות.

מערכת הרבייה
מערכת הרבייה הנשית המזדקנת ובעיות גיל הבלות, נסקרו בפרק קודם. במערכת הזכרית, ניוון של תאי האשכים מופיע ותאי הזרע לא נוצרים מחדש. סרטן האשכים ופרוסטטה הופכים שכיחים יותר. התפקוד העצבי האחראי לזקפה ולתפקוד המיני דועך עם הגיל.

מערכת הבלוטות (אנדוקרינית)
תפקוד הבלוטות יעיל פחות, והתגובה ללחץ מסוג כלשהו – פיסי או מנטלי – חלשה יותר. לבלוטות יש תפקיד מכריע בפעילות האופטימלית של המטבוליזם. אחת הבלוטות בעלות התפקיד החשוב ביותר היא בלוטת התריס. תת תפקוד של בלוטה זו נפוץ בגיל מבוגר. תפקוד הבלוטות חשוב לתפקודים רבים בגוף – ספיגה, ניצול, פעילות אנזימתית ואחסון החומרים שנספגו בגוף.

אספקת הדם לבלוטת יותרת המוח פוחתת והקשר העצבי עם ההיפותלמוס נעשה פחות יעיל. הלבלב אינו מתפקד כמקודם. בלוטות יותרת הכליות (adrenal glands) נפגעות באופן קשה במיוחד. רמת הכימיקלים בבלוטה נמוכה ויכולתה להגיב לסיטואציה חמורה קטנה יותר. רמות האנרגיה נפגעות בשל כך.

היכולת לטפל בפחמימות, חלבונים ושומנים פוחתת. היכולת לשאת לחץ פסיכולוגי מוגבלת. היות והמערכת האנדוקרינית אחראית גם לבריאות העצמות והשרירים, תפקוד לקוי של הבלוטות משפיע גם עליהם. צפיפות העצם פוחתת וכך גם המאסה השרירית. הדבר קשור גם לצריכת מזון לקויה וחוסר בפעילות גופנית. ירידה בתפקודי הבלוטות מובילה לרוב לירידה באנרגיה, לרגישות גוברת לזיהומים, להיעלמות המרץ הפיסי ולהתדלדלות הגוף. התאוששות מעייפות לוקחת זמן ארוך יותר בשל יכולת פחותה של התאים להגיב לגירויים.

שרירים, עצמות ומפרקים
מאסת השרירים פוחתת עם ההזדקנות בשל ירידה הן בצריכה והן בספיגה. סיבה מהותית נוספת היא ניוון הנגרם מחוסר תרגול. השרירים רגישים מאד לשימוש או אי שימוש בהם והם סובלים במהירות משינוי המצב, במיוחד אם לאדם היה הרגל תרגול על בסיס קבוע. השינויים הם מוחשיים יותר במקרה זה. המצאות האנזימים בתאי השרירים מופחתת, מה שמשפיע על יכולת ההתכווצות.

רקמות החיבור בגוף הופכות נוקשות ויבשות. הדבר משפיע על גמישות מערכת השרירים וגורם לעומס מכני גדול יותר על המפרקים. אובדן הגמישות במפרקים גורם לשיגרון (arthritis). הפחתת תכולת המים בדיסקים גורמת לאובדן הגמישות, מפחיתה את גובה עמוד השדרה, גורמת לקשיחות הרצועות והשרירים ומרבה מקרים של שברים בעצמות. התנוונות הדיסקים עקב הגיל היא תופעה נפוצה.

תכולת המינרלים בעצמות קטנה בשל תזונה וספיגה לקויות, חוסר בתרגול, ואצל נשים, גם בשל גיל הבלות. השקעת הסידן בעצמות האישה היא מנגנון שתלוי באסטרוגן והעדרו של זה גורם לאוסטאופורוסיס (osteoporosis).

תנועות הגוף הופכות איטיות יותר. החלמה מפציעות לוקחת זמן רב יותר בשל התנוונות כלי הדם ברקמות. נוקשות מוגברת של המפרקים יכולה לגרום לפריארתריטיס (periathritis) – דלקת חוץ פרקית בכתפיים ולאוסטאוארטריטיס (osteoarthritis) של האצבעות, עמוד השדרה, ומפרקי הברכיים והכתפיים. שבר באזור מפרק הירך (hip) הינו שכיח. השימוש הכללי בגוף מעייף יותר וההתאוששות ממאמץ לוקחת זמן. מיחושים וכאבים נפוצים יותר. נשים בגיל הבלות סובלות יותר מהפרעות שריריות ושלדיות. הגוף כולו מצוי בדעיכה איטית.

מה למדנו?
מהאמור לעיל ברור שאין שום תרופה שתוכל למנוע מכל המערכות להיחלש בעת זקנה. תרגול ותזונה בריאה הן התשובות היחידות. מתצפיות אפידמיולוגיות הוסק כי אורח חיים המבוסס על שני מרכיבים חיוניים אלו מפחית באופן ניכר את הסיכון למספר סוגי סרטן (MSSE, Dec 1992). קל להבין את השפעת התרגול על תחומים נוספים – כמו מניעת האטת הסירקולציה, מניעת בעיות מפרקים והמרצת הפרשת הבלוטות.

פאטאנג`אלי אמר: "המטרה קרובה עבור אלו שנמרצותם ועוצמת התרגול שלהם היא עליונה" (I.21). הרפואה המודרנית גילתה שהגיל אינו מהווה מחסום לשיפור יכולת התרגול שמביא בעקבותיו לשיפור הבריאות.

קיים מגוון של שיטות תרגול. ניתן לחלקן לשתיים – יוגה וכל השאר. ככלל, ככל שהתרגול רציני יותר, כך עולה רמת הרדיקלים החופשיים (יסודות כימיים לא משתנים) הנוצרים. בעת תרגול (שאינו יוגה) מתגברות הריאקציות המחמצנות ועשויה להתרחש פגיעה ברקמות. תרגול יתר מוביל ליצור יתר של רדיקלים וחוסר תרגול אינו מסוגל לסלק את הרעלים. תרגול במידה אופטימלית משפר את מערכת ההגנה של התאים שמסלקת רדיקלים חופשיים.

כשהרדיקלים מגיבים עם חומצות שומניות בלתי רוויות של מבנה התא, נוצר רדיקל חדש. בנוכחות חמצן הרדיקל החדש מתחיל בתהליך הידוע כפרוקסידציה של שומנים ipid peroxidation)) של קרום התא, מה שגורם לנפיחות תאית ולדלקתיות ברקמות. פרוקסידציה של השומנים גורמת ליצירת הפחמימות: פנטן (pentane) ואתן (ethane). רמות הגזים עולות בעת תרגול כבד. ביוגה, תהליך התרגול שונה בתכלית. בניגוד לתרגילי סיבולת, ביוגה התהליך הוא קל וממלא אנרגיה; יתר על כן, אסאנות עוזרות לסלק רעלנים תאיים. יוגה, בהיותה מערכת יציבה ואיטית, אינה גורמת לייצור רדיקלים חופשיים במהירות בה הם מסולקים, כמו בשיטות תרגול אחרות. אסאנות ופרנאיאמה גורמות להשקטה תאית, מה שמוביל למצב היברנטי (דמוי תרדמת חורף) בד בבד עם תרגול הגוף.

יוגה היא "תרגול ההיברנציה" (תרדמת החורף) היחיד. כך, רדיקלים חופשיים מסולקים על ידי פעולת העיסוי של האסאנות וההיווצרות האופטימלית של רדיקלים נמשכת במהלך התרגול ללא הפרעה. לפי היוגה, המיינד שולט על ייצור הרדיקלים החופשיים, הן בעת מנוחה והן בעת תרגול. באם קיים לחץ מוגזם על המיינד, הגוף סובל. אם המיינד אינו מנוצל, הגוף סובל מחוסר ייצור של רדיקלים. מיינד בריא מביא לייצור וסילוק אופטימלי של רדיקלים חופשיים. בשיטות תרגול אחרות, המיינד מותש ומתוח.

אחת מנקודות המפתח ביוגה היא שהאסאנות מתורגלות בסדר נכון ובאופן נכון. ישנה מתודה מדויקת ורק דרך אופטימלית אחת מניבה את ההשפעה הרצויה על האיברים הפנימיים. בתרגולים אחרים, איברים אלו אינם מושפעים ישירות. ביוגה, הכבד או הטחול יכולים להיות מעוסים ישירות והמוח נשטף ישירות בדם וזאת ללא הפחתה של פרמטר תפקודי אחר.

תרגולים אחרים פועלים כמערכת מגרה, על ידי העלאת קצב הדופק ולחץ הדם. בדרך זו הסירקולציה אמורה להשתפר. בזמן תרגול, הדם מוצא מהעור ומאזורים נוספים בכדי להזין את האיברים החיוניים והשרירים. חולי לב עלולים להסתכן כשהם רצים, היות והלב עלול להיות מגורה; אך ביוגה, אין גירוי משום שהלב יכול להיות במנוחה בזמן האסאנות יחד עם שיפור בזרימת הדם ללב, ללא מאמץ. הטבה ייחודית נוספת של מערכת האסאנות היא שהגוף מדורבן במקרה של חוסר תפקוד ומושקט במקרה של תפקוד יתר.

קצב זרימת הדם בלב הוא 250 מ"ל לדקה, ובמוח קצב הזרימה הוא של 750 מ"ל לדקה. לכבד קצב זרימה של כ-500 מ"ל לדקה, ולכליות קצב זרימה של 1200 מ"ל לדקה. חסימת עורקים (atherosclerosis) אחראית לירידת תפקודים אלה עם ההזדקנות. יוגה מונעת שינויים אלה באמצעות תחזוק זרימת הדם על ידי עיסוי-עצמי ומונעת מעבר קרישים בכלי הדם. יתר על כן, הדם מתועל לאברים בדרך מבוקרת ביותר.

האנרגיה בגוף נשמרת ברמה גבוה מאד כשהסירקולציה של נוזלי הגוף מתוחזקת היטב, זרימת הדם לאיברים החיוניים נשמרת וכמות החמצן המוכנס לגוף זהה לזו של אדם בשנות העשרים לחייו (אפילו בגיל מתקדם).

בשביל אדם רגיל, היכולת להמשיך את הזילוף המוחי (cerebral perfusion) במהלך תנוחות שונות – מישיבה ועד לשכיבה – ידועה כ"עמידות אורטוסטטית". אתלטים, המורגלים לאימונים במאמץ גבוה, כשנפח הדם עולה כמה מונים והעצבים מגורים ברמה גבוהה ביותר, יש חוסר של יכולת זו. שינוים שכאלה לא מתרחשים אצל מתרגל היוגה. נפח הדם והפלזמה לא עולים ביוגה היות וטבע האימונים שונה. לכן, מומלץ לאתלטים לתרגל אסאנות וליהנות מפירותיהן במקביל לאימוני כוח הסיבולת.

עם ההזדקנות, תהליך חסימת העורקים מתקדם. הדבר יכול להימנע לחלוטין על ידי מדע היוגה היות והאסאנות מותחות ישירות את דופן העורקים מה שמונע קיפאון של מחזור הדם. היוגה גורמת לשינויים בשלד, במערכות הכליות, הכבד, הלב והריאות ובתפקודים הנוירולוגים על ידי שימוש במנגנונים שונים. האסאנות מציפות את האיברים בדם. הדבר משפר את התפקוד התאי ומגביר את האלסטיות של כל הרקמות.

פראנאיאמה מונעת נזק אטמוספרי למערכת הלב, משום שהיא שוטפת החוצה רעלים שהצטברו בדם. היוגה גרסה תמיד כי נשימה מוציאה רעלים מהגוף. כיום גם המדע גורס כי רעלים באטמוספירה יכולים להשפיע על הלב וכלי הדם.

במערכת היוגה, המנגנון הוא שקט ונינוח. האסאנות משרות אפקט מרגיע על האיברים החיצוניים והפנימיים. תרגולים אחרים מגרים את האיברים בשל טבעם הגס והקשה של הגירויים המסופקים. היוגה מאפשרת זרימת דם טובה יותר. הסירקולציה אל העור אינה פוחתת בעת תרגול נמרץ. נהפוך הוא, זרימת הדם לעור משתפרת בשל אפקט העיסוי של האסאנה. אספקת הדם בתרגול אחר אינה רצונית, בעוד שביוגה ניתן לספק דם לכל אזור באופן מודע, על ידי שינוי הצורה הגיאומטרית של האסאנה.

הריאות מותשות באימון סיבולת. המיטוכונדריות מורחבות למקסימום ביחס לכוח התאי ולתפקודי הנשימה. קיבולת הריאה הגדולה של אתלט מושגת על ידי שימוש קשה ונמרץ שאינו תורם לשמירת הבריאות. ניתן להאריך את בריאות הריאות על ידי תרגול של כפיפות לאחור, הקשות יותר לביצוע מריצה תחרותית. כל האסאנות האחרות יעילות אף הן.

איברי הבטן מטולטלים עד נקודת המקסימום בתהליך הריצה. גם כאן נמצאת בשימוש שיטה מאומצת שגורמת לעליה בקצב תפקוד האיברים. ההשפעה המכנית של האסאנות – דחיסה, מילוי, שטיפה, לחץ וכו` – משמרת את התפקוד התאי התקין במצב טוב. העברת החומרים המזינים גבוהה ובו זמנית אין בזבוז של רזרבות. האסאנות מעודדות את זרימת הדם לחלל הפה (תנוחות הפוכות) ומתחזקות את כל האיברים בו. בתרגול אחר זרימת הדם לחלל הפה ולאברים בו פוחתת, מה שגורם לייבוש המערכת.

בשיטות אחרות הרזרבות מתדלדלות עקב תרגילים שונים. יוגה טוענת את הסוללה ושומרת אותה טעונה ומוכנה לריקון. במצב של עייפות, תרגילים משיטות אחרות אינם ניתנים לביצוע. היוגה כוללת מספר תנוחות מנוחה שבמצב כזה טוענות את הגוף באנרגיה מחודשת. זהו היתרון הגדול של היוגה – תרגול יעיל גם בעת עייפות. העצבים אינם מותשים בתרגול יוגה. למרות שתרגול משפר את רמות האנרגיה על ידי עידוד התפקוד העצבי, אפשר להשיג את אותו האפקט ללא תשישות. בטווח הארוך, גישות רכות ועדינות שומרות על הבריאות טוב יותר.

הבלוטות האנדוקריניות הן המפתח לרמות אנרגיה בריאות. ההורמונים אינם מבוזבזים בתרגול האסאנות. בתרגול סיבולת, הבלוטות הופכות מותשות. אימון סיבולת גורם להפרשה כבדה של פסולת תאית מבוזבזת ולבזבוז של חלבונים הגורם לעומס על הכליות.

יכולת העירור של העצב עומדת ביחס הפוך לפעילותו. השימוש בעצבים בחיי היום יום הוא מאד לא יציב ומוגזם, עד שבסופו של היום נותרת בנו אנרגיה מועטה מאד. שינה נותנת מנוחה לתאי הגוף. יוגה היא כמו שינה, הטונוס הסימפטטי של הגוף יורד במהלכה, והאסאנות נמשכות באופן שקט ורגוע, ללא מאמץ.

המיינד נשמר שקט מאד למשך מספר שעות ורגיעה עמוקה ומתמשכת מתרחשת גם בגוף וגם במיינד. העצבים משתקמים במהירות. לאחר תרגול ממושך של אסאנות חשים רגיעה בשל מנוחת המערכת הסימפטטית המביאה את טמפרטורת הגוף לרמה נמוכה. היברנציה זמנית מתרחשת והקצב המטבולי הבסיסי יורד.

הגרביטציה פועלת על הגוף האנושי ומעייפת אותו על ידי הפעלת כוח משיכה מתמיד על העצבים, הורידים והעורקים. ביוגה ישנן תנוחות שהופכות את האפקט של `כוח G` זה, כך שמוענקת קלילות לגוף. איבר שחש קל הוא איבר בריא. התנוחות ההפוכות מונעות את הזדקנות מערכת העצבים המרכזית על ידי טעינה באנרגיה של מספר מרכזי עצבים חשובים בקליפת המח ובגזע המוח.

חקר הביופסיה (biopsy) של שריר אדם שהתאמן בתרגול אחר מראה שינוי בארכיטקטורה של התא (לדוגמא, אצל שרירנים). ביוגה, מבנה התא אינו עובר כל שינוי היות וטבע הגירוי שונה ולכן לגוף אין צורך להתאים את עצמו. השרירים `ניזוקים` לעיתים קרובות באימון סיבולת. המלאי הכימי משתנה לעיתים קרובות. ריקון מגליקוגן אפשרי. ביוגה שינוים שכאלה אינם קורים.

האפקט על העצמות הוא אחת הבעיות העיקריות בתרגולים אחרים. ביוגה אין פעולות פתאומיות אלא מאמץ קבוע כששריר בודד או קבוצת שרירים יכולים להתכווץ ולהתארך בו זמנית. פעולה משולבת זו על שריר בודד ייחודית ליוגה. לכן יוגה אינה יכולה להיות מסווגת לא כאיזומטרית ולא כאיזוטונית. פעולה זו מזינה את לשד העצם בדם בריא.

בעוד שכל המערכות האחרות בונות את העצם בצורה קמורה, יוגה אינה גורמת לגידול יתר (hypertrophy. העצמות נשארות חזקות אך צנומות למראה. פיסיולוגית, אין כל צורך בגידול יתר של העצמות והשרירים לשם תפקוד יעיל. לפי היוגה, שריר הינו בריא אם הספקת הדם אליו רציפה והמכניזם שלו בריא.

אצל נשים בגיל הבלות, תופעות הלוואי של גלי חום, זיעה פתאומית, דפיקות לב, כאבי עצמות, ועייפות יכולות להיות מוחלשות. אסאנות ופראנאיאמה עוזרות להסדיר את פעילות מערכת העצבים האוטונומית שאחראית על תופעות לוואי רבות של גיל הבלות. הוכח כי תרגול הוא בעל ערך רב לאישה בגיל הבלות, מונע את נקבוביות העצם ושינויים מכניים אחרים. היות וגיל הבלות הוא תקופה של לחץ, יוגה מתאימה כאן באופן אידיאלי. אסאנות מיוחדות מפיגות עייפות ומבוצעות באמצעות אביזרי תמיכה (props).

ההשפעה של תרגול על מערכת החיסון היא שדה מחקר פורה. ישנן הוכחות חותכות כי התרגול עוזר לתפקוד משופר של תאי מערכת החיסון. ביוגה, החיסון האזורי יכול להשתפר היות והדם יכול להישטף לכל אזור. הדבר מעלה את ריכוז תאי מערכת החיסון באזורים אלה. לדוגמה, למי שסובל מכאבי גרון חוזרים ונשנים, תרגול סארוונגאסאנה מפחית במידה ניכרת את תדירות הזיהומים. מערכת החיסון משתפרת על ידי הורדת הלחץ הגופני והנפשי. ידוע היטב כי תחת לחץ תפקוד המערכת החיסונית נפגע.

תנועות השלד בעת מתיחה, כפיפה, סיבוב וכו` ידועות לנו היטב. בצורה זו יש להתייחס לכל האיברים. הדבר ידוע כתרגול בריא. יוגה היא תנועה אורגנית ולא פיסית כלל. יש שיטה מסוימת אחריה יש לעקוב בתרגול היוגה.

פאטאנג`אלי אמר: (II.33) "ספקות ומחשבות פגומות יש לסלק על-ידי טיפוח ההפך מהן".

הדברים יכולים להיות מפורשים גם כדלקמן: אם יש כאב בצד אחד כשמתרגלים יוגה, יש לבחון את הצד הכואב ואת הצד שאינו כואב ואז לנסות ולבצע את אותה תנועה טובה על הצד הפגוע. הדבר דורש רגישות גבוהה. על התנועה ביוגה לתאם בין פעילות העור, השרירים, המפרקים והאיברים הפנימיים, כל זאת בתנועה יחידה של האסאנה, על מנת להשיג את האפקטים הנכונים. זהו אימון יוגי אינטגרטיבי, אותו יש לבצע באופן מתמטי וגיאומטרי. על האסאנות להיות מתורגלות בקלות ובחינניות ולא באופן כבד ואדיש.

אין גיל בו לא ניתן לתרגל יוגה. בהאטה יוגה פרדיפיקה נאמר: "בין אם צעיר, מבוגר או זקן, חולה או חלוש, כל אדם יכול להגיע לשלמות ביוגה על-ידי תרגול" (Swatmarama, Hatha Yoga Pradipika, I.64).

אביזרי התמיכה עוזרים בביצוע התנוחות. תרגול אחר עלול להיות מזיק למי שסובל מבעיות לב, לחץ דם גבוה או כל מחלה אחרת. יוגה ניתן לתרגל תמיד תוך ביצוען של האסאנות הספציפיות המתאימות לבעיה רפואית מסוימת.

להלן תמצות ההבדלים הבולטים בין יוגה ומערכות תרגול אחרות – זאת כדי לסכם בקיצור את הערך של היוגה:

יוגה בהשוואה למערכות תרגול אחרות

הלב
1. עצבי הלב נחים.

2. קצב הלב אינו מופרע בתרגול יוגי.

3. כשהעצבים מגורים הדבר נעשה במודעות מלאה.

4. האסאנות יכולות לעסות את הלב.

5. לחץ הדם מווסת וגם כאשר הוא עולה הוא עדיין נמוך ביותר ביחס לרמתו בזמן אימון אירובי.

6. אין כל שינוי הסתגלותי בכלי הדם והלב כמו אצל ספורטאים.

7. יש קצב רצוי של אספקת דם בזמן תרגול אסאנות.

8. איכות הזרימה היא רכה, קלילה או מלאת עוצמה, לפי הרצוי.

9. עוצמה זו היא ייחודית, ואינה פעולת הלמות או דפיקות.

10. בעיות לב רבות יכולות להיות מטופלות על ידי יוגה: הדבר בטוח יותר, הגישה ישירה ומגרה פחות ממערכות אחרות.

מחזור הדם
1. ביוגה אין שינוי בעמידות האורתוסטתית.

2. הסירקולציה נעשית ללא מאמץ.

3. עיסוי האסאנות גורם לסירקולציה לעקוב אחר הקווים האנטומיים.

4. הזרימה יכולה להשתנות בכל כיוון על ידי שינוי צורת האסאנה.

5. אין הגעה לאפיסת כוחות.

6. מהירות הזרימה יכולה להשתנות באופן רצוני.

7. אין שינוי הסתגלותי בכלי הדם.

8. העורקים והורידים נשארים רכים ואלסטיים.

9. אזור מסוים יכול להיות מעוסה בזמן שבאזור אחר יכולה הזרימה להמשך או להשתנות.

הריאות
1. אין קוצר נשימה.

2. לאסאנות פעולת עיסוי.

3. אלסטיות התאים נשמרת.

4. כל חלקי הריאה מטופלים על ידי האסאנות.

5. יוגה מייצבת את העצבים הסימפטטים והפאראסימפטטים ומבטיחה ביצועים אופטימליים של מעברי האוויר.

6. קיימת הכנסה גדולה יותר של חמצן ובהתאם אחסון רב יותר וזרימת דם מצוינת. לכן, האוורור והזילוף נמשכים תמיד.

7. תאי הריאה אינם `מצתלקים`.

8. האלסטיות של הצלעות, השרירים הבין צלעיים והסרעפת נשמרת.

9. כפיפות לאחור הנן ייחודיות, ונותנות אפקט כמו-אירובי.

10. הריאות הופכות חזקות ומושפעות פחות מאקלים, גובה וזיהומים.

הבטן והמעי
1. לעיסוי האסאנות יש חשיבות עליונה בהשפעתו על איברי הבטן.

2. ההשפעה על כל איבר משתנה בכל רגע נתון, לפי האסאנה המבוצעת.

3. המנגנונים השונים כוללים: ספיגה, שטיפה, השרייה, סחיטה וייבוש התאים.

4. הפרשות עיכוליות יכולות להיות מועלות או מופחתות.

5. בעת העבודה על איברי הבטן, האסאנות פועלות גם על הבלוטות האנדוקריניות.

6. ההשפעה על האיברים קלה לאבחון, על ידי אולטרסאונד או סריקה.

הכליות
1. אין נוזלים או הפרעות אלקטרוליטיות שלא כמו בפעילות ספורטיבית.

2. אין עומס על איברי ההפרשות.

3. יש וויסות של תפקודי הכליה על ידי עיסוי ישיר של האיברים ושינוי בזרימת הכליות.

4. התפקודים השרירים של שלפוחית השתן נשמרים היטב.

המערכת האנדוקרינית
1. אין דלדול בהורמונים כמו בתרגילי סיבולת.

2. אין הפרעה לערכים הבסיסים ולערכים שלאחר תרגול.

3. עם זאת, המערכת מתמלאת אנרגיה.

4. החיבורים העצביים של המערכת האנדוקרינית מומרצים.

5. לתנוחות ההפוכות יש השפעה ייחודית על בלוטת יותרת המוח, בלוטת התריס ותת בלוטת התריס (parathyroid).

6. לכפיפות לאחור יש השפעה ישירה ובו זמנית על תפקודי השחלות ובלוטת יותרת המוח.

7. כפיפות קדימה טוענות את בלוטות הכליות (adrenals) ואת המיינד.

8. כשפעולת האסאנות מווסתת ומעסה, לא יכול להתרחש כל שינוי ממאיר, דלקתי או זיהומי.

מערכת העצבים
1. יוגה היא שיטת התרגול האופטימלית היחידה שאינה מייצרת לחץ.

2. ישנה ירידה בטונוס הסימפטטי.

3. היות ובלוטות הכליות (adrenals) ומערכת העצבים הסימפטטים קשורות מתרחשת אנרגיזציה של הורמונים במקום הפחתה.

4. יוגה מרעננת, בעוד מערכות אחרות מתישות.

5. מערכות אחרות של תרגול מלחיצות תחילה את הגוף, למרות שההרגשה לאחר מעשה היא טובה.

6. העצבים רכים וגמישים כל העת ושומרים על מוליכות חשמלית בריאה.