היוגה סוטרה של פטנג`לי

היוגה סוטרה נכתבה לפני יותר מ – 2000 שנה על ידי המלומד ההודי פטנג`לי. החיבור בנוי מארבעה פרקים וכל פרק בנוי מסוטרות – משפטים. סה"כ 196 סוטרות בשפה הסנסקריט העתיקה שבהן מגדיר ומנתח המחבר את מבנה הנפש של האדם, מאבחן את מקורות המצוקה והסבל האנושי ומסביר כיצד אפשר להשתחרר מהסבל. על ידי אימון עקבי, תוך הקפדה על עקרונות מוסריים יכול האדם לעבור שינוי, להשיג שליטה על הכרתו ותודעתו ולהתגבר על המכשולים העומדים בדרכו.

מטרת היוגה לפי פטנג`לי היא שחרור מעולם של דחפים והתניות ומעבר לעולם אלטרנטיבי נשגב.

דרך היוגה מתחילה בדחף האנושי הבסיסי – הרצון לדעת. הידיעה משחררת מהסבל.

הסוטרה הראשונה:
מתייחסת לנקודת הזמן בו מתעורר צורך בשינוי ולכן נפתחת במילה "ועכשיו":
"ועכשיו ניגש להתבונן במדריך היוגה"

הסוטרה השנייה:
מגדירה מהי היוגה: "היוגה היא השקטת הפעילות המנטאלית". היוגה משתמשת במושג צ`יטה להגדרת הרובד המנטאלי; ההכרה. הצ`יטה מורכבת מהשכל, האגו והתודעה (ה`מיינד`).

כל גירוי שנקלט דרך החושים יוצר פעילות מנטאלית, או תנודות שהטקסט מכנה אותן `צי`טאווריטי`. התנודות הללו נוצרות מהיחסיות המשתנה שבין האינטליגנציה, האגו והמיינד.

גורם השפעה נוסף הוא שלושת הגונות השולטות בטבע:

סטווה – זוהר, יופי, סובלימציה, יציבות.

ראג`אס – תנועה מהירה, חוסר יציבות, תאוותנות, דאגה, חרדה.

תאמאס – אי פעילות, ערפול, טיפשות, אשליה, השתוקקות.

הגונות מתחרות זו בזו על הדומיננטיות. זהו הטבע המוכר לנו בהשתנותו המתמדת. בסנסקריט נעשה שימוש במושג – פרקריטי לתיאור עקרון זה. כמו הטבע, גם הצ`יטה משתנה כל הזמן כי שלושת הגונות פועלות גם עליה. כתוצאה מכך נוצרות תנודות – וריטיס.

היוגה היא תהליך שמטרתו שליטה בצ`יטה ויצירת דומיננטיות של גונת הסטווה. מדוע לרסן את התודעה? על כך עונה הסוטרה השלישית.

הסוטרה השלישית:
כי אז שורה הנשמה במצב האמיתי שלה, כלומר חופשייה מהשינויים, התנודות והפעילות הבלתי פוסקת.

כל אחד מאיתנו מכיר מצב של עייפות מנטאלית, רצון להימלט למקום שקט, לסגת, להסתלק ולוותר. זהו צורך אנושי. היוגה היא מדע עתיק יומין שעבר מדור לדור כדי לאפשר לאדם למצוא את מקום השקט הזה. מאושר מי שמצליח להגיע אל חוף מבטחים. לעומתו רובינו מיטלטלים בתוך "סירותינו" על הגלים ולא חווים את האושר, היציבות והשקט המוחלט. היוגה מבטיחה את האושר בהתבוננות פנימה אל הנשמה, או כמו שהיוגה מכנה אותה "המהות" או – פורושה.

אם כך, מה קורה לנשמה שלנו, כאשר הצי`טה איננה מרוסנת, אלא מושפעת על ידי הגונות, התנודות של התודעה, האגו והשכל?

הסוטרה הרביעית:
כאשר זה לא כך (כלומר כשהנשמה לא שורה במצב האמיתי), היא מזהה עצמה עם התנודות המנטאליות.

הסוטרה הרביעית מסבירה שזהותה של הנשמה מבולבלת עם זהות הצ`יטה. כאשר אנו משתמשים במושג `אני`, הבלבול מבטא את עצמו. זהו בלבול קוגניטיבי. `אני עצוב` פירושו שהתודעה שלי עצובה כרגע. הרי הנשמה איננה יכולה להיות עצובה, וגם איננה יכולה להיות שמחה. הנשמה היא מהות יציבה ונצחית, בניגוד לצ`יטה, שנשלטת על ידי הטבע או חוק הפראקריטי שאופיו תנודות ושינויים. את התנודות הרגשיות שלנו אנו משליכים על הנשמה. רגשות כמו כאב, עונג, הנאה, צער, התרוממות רוח, תסכול, דיכאון, שאפתנות וכדומה, מטלטלים את הנשמה. אך כאשר התודעה מרוסנת, האדם מזהה עצמו עם הנשמה, הנשמה חופשייה מזהויות והתניות וטבעה השתקפות האנרגיה הקוסמית העילאית.

הסוטרה החמישית:
בסוטרה החמישית פטנג`לי ממיין את התנודות – הצ`יטה: יש חמישה סוגים של תנודות, חלקן מכאיבות וחלקן לא מכאיבות.

ב.ק.ס. איינגאר מסביר בפרשנותו לטקסט שהתנודות המכאיבות מייצרות חוסר שקט נפשי, תשוקה, תאוותנות, אשליה, תעתוע, כעס, זעם, דאגה וחרדות. התנודות שאין מכאיבות מייצרות שלוה, פיכחון, שקט פנימי, יישוב הדעת, אי השתוקקות, סובלימציה, יכולת הבחנה, רוממות וגדלות נפש.

הסוטרה השישית:
פראמאנה, ויפריאיה ויקלפה, נידרה, סמירטהי.

התנודות המכאיבות ושאינן מכאיבות באות מחמשת אמצעי הידיעה:

סוטרות 7-11:
כאן מגדיר הטקסט את חמשת אמצעי הידיעה, או סוגי הידיעה:

פראמאנה – תפיסה בלתי אמצעית, הקשה, ידיעה מוכחת.

ויפריאיה – חלום בהקיץ, אשליה ואי ידיעה (למשל הזיות הנגרמות כתוצאה משימוש בסמים)

ויקלפה – משפטים וצירופי מילים שאפשריים מבחינה תחבירית, אך אינם עומדים במבחן הצירוף ההגיוני.

הוילקפה היא מחסום משום שאנו תופסים את המציאות בעזרת מילים מחד ומעצבים אותה על ידי מילים מאידך. כלומר על ידי צירופים כאלה אנו מעצבים מציאות שגויה, בלתי אפשרית.

במציאות המודרנית בעידן ה"קופירייטינג" הנושא הזה רלוונטי במיוחד משום שהמילים יוצרות מציאות אשלייתית, עולם הפרסום שמשתמש בצירופים מילוליים כאלה יוצר תבניות מחשבתיות משלות הגורמות לאדם לחשוב שאם יקיף את עצמו בחומר, יזכה לאושר. התוצאה היא: צריכה מתוך התניה ואושר אין. במקומו – תסכול, חלל ריק שמנסים למלא אותו בחומר וחוזר חלילה.

המציאות הטרנסנדנטלית, היא המציאות שמעבר לחשיבה המילולית. ויאסה מסביר שבתהליך הלמידה חייבים להשתמש בויקלפות, משום שזהו האמצעי העומד כגשר בין המורה והתלמיד. אולם אלה צריכים להיות מודעים למוגבלות של ויקלפה. למעשה מדובר בתהליך של טיהור השפה, אפשר אם כן להבין מדוע המסורת היוגית מייחסת לפטנג`לי מומחיות בדקדוק בשפת הסנסקריט, לצד מומחיותו ביוגה המטהרת את התודעה וברפואה האיור-ודית המטהרת את הגוף.

נידרה – שינה. בזמן השינה מתרחשת פעילות מנטאלית, המתבטאת בין השאר בחלימה. בהמשך מתייחס הטקסט, לשינה ללא שדה חלימה על מנת להגיע לשלווה מלאה של התודעה.

סמירטהי – זיכרון. ויאסה מסביר שהזיכרון קושר את האדם לעברו, ועל כן הוא משועבד לרשמים שאינם רלוונטים עוד להווה.
איזה מאמץ נידרש כדי לרסן את התודעה?

הסוטרה השניים עשר:
אימון ואי השתוקקות יביאו ליציבות, להשקטה ולמיקוד התודעה.

הסוטרה השלוש עשרה:
האימון הוא מאמץ עילאי, כנה ויציב לריסון התנודות.

האימון היוגי עמוק וחודר. ב. ק. ס. איינגאר גיבש את שיטתו לאימון יוגה מתוך תפיסה הוליסטית. מניסיונו המבוסס על אימון אישי אינטנסיבי ולימוד הכתבים המסורתיים של היוגה, דרך אימון באסאנה ופרניאמה אפשר להגשים את מטרות היוגה בכל היבט אחר. הוראתו בתיאוריה ובמעשה משפיעה מרובד השרירים והשלד, אל המערכות החיוניות ומשם היא משפיעה על הרובד הפסיכולוגי והשכלי. הרובד הפנימי העמוק ביותר מכונה סוקשמה.

האימון היוגי עמוק וחודר, הוא מביא לטרנספורמציה ומונע משאיפה להתפתחות רוחנית.

האימון באסאנה ופרניאמה מתבצע באופן קבוע ולאורך זמן ונתמך בהתנהגות שגרתית קפדנית המתוארת ביאמה וניאמה; העקרונות המוסריים המהווים אבני דרך לאנשי היוגה למשל: אי פגיעה בזולת, אמת בדיבור ובמחשבה והתמסרות בפני כוח עליון.

הסוטרה הארבע עשרה:
אימון ערני ומפוכח לאורך זמן וללא הפרעה הוא הדרך הבטוחה להשקטת התנודות.

הסוטרה החמש עשרה:
ויתור ונסיגה זהו האימון המשחרר מהשתוקקות.

הסוטרה השש עשרה:
הויתור האולטימטיבי מתרחש כאשר המתרגל מתעלה מעל שלושת הגונות (סטווה, ראג`אסותאמס) ומבחין בנשמה.

ההבחנה בנשמה, היא אירוע של זריחת `תובנה מבחינה`. תובנה זו תופסת את הדואליות שבקיום שתי מהויות שונות לחלוטין זו מזו: פורשה ופרקריטי.

כאמור: פרקריטי נתונה למאבק הגונות ולהשתנות מתמדת ופורושה היא בלתי משתנה, יציבה ונצחית.

מתרגל היוגה מאחד את כל כוחותיו כדי להתבונן פנימה, לראות את הנשמה. מדובר בהיפוך: לפני התהליך,

תשומת הלב נמשכה אחר החושים, אל המציאות ואילו שימוש באותו פוטנציאל מתוך שינוי תפיסתי, מאפשר להתבונן אל מציאות אלטרנטיבית. ההבטחה היא שמדובר בשחרור `מוקשה`. שחרור מהסבל שבמציאות הרגילה. האושר האמיתי נמצא במציאות אלטרנטיבית.

ביבליוגרפיה:

B.K.S. IYENGAR, LIGHT ON YOGA SUTRA OF PATANJALI, AQUARIAN PRESS 1993

SWAMI HARIHARANANDA ARANYA, YOGA PHILOSOPHY OF PATANJALI, STATE UNIVERSITY OF NEW-YORK STATE 1983

(מתוך קובץ מאמרים)PRASHANT IYENGAR, YOGA SUTRA – A PERSENTATION