מעבר לגופני

מאת זובין זרטושטימנש
תרגמה: קרן ברודרס

מתוך Yoga Rahasya Vol 8.3, 2001

כיום, מאחר שזה אופנתי, כולם מדברים על מדיטציה. אפילו שמעתי אמירה מרחיקת לכת:

"אם איחוד רוחני ושליטה במיינד הם מטרות הקצה של התרגולים היוגים, בשביל מה לטרוח בכלל לבצע אסנות, שהן רק עבור הגוף? הגוף הוא זמני, עצל ומהווה מקור להסחות דעת. לעומת זאת, המיינד והרוח הנם נצחיים ולכן הם ראויים להתיחסות יותר מהגוף."

אני משוכנע שספקות כאלה צצים אצל הרבה אנשים, אך עם זאת זה הטיעון המופרך ביותר בהיסטוריה של היוגה.

אם הגוף אינו חשוב, אז מדוע אנו טורחים לאכול, להתרחץ וללבוש בגדים? תהייה זאת טעות לחלק את עצמינו לחלק פיזי, פסיכולוגי או רוחני. האם באמת יכול אדם להעביר קו הפרדה שיציין היכן מתחיל ונגמר המיינד, היכן הגוף והיכן הנשמה? או שמא אלה כה ארוגים ושזורים זה בזה, כך שהעצמי הוא ישות אחת, שלמה ומלאה?

אדם שאומר שהוא פועל עבור הנשמה או עבור המיינד אינו נמצא לא כאן ולא שם. כיצד ניתן לעשות משהו עבור הנשמה הטהורה והאינסופית? הנשמה היא נצחית ואינה משתנה. כיצד ניתן לעשות משהו עבור הנשמה כאשר, כמו שכתוב בבהגווד גיטה: " נשק לא יוכל לפלח אותה, אש לא תישרפנה, מים לא ירטיבוה ורוח לא תיבשנה". ובכל זאת, אנשים מאמינים במשחק מילים תיאורטי וטועים לחשוב שזו אמת.

הגוף הוא המיכל והנשמה היא התכולה. האם אין זאת חובתנו לשמור את המיכל נקי לגמרי מבפנים ומבחוץ? אתן דוגמא נוספת, שתבהיר את הנקודה ותשבור את הגבולות הדמיוניים שיצרו אנשים אשר רכשו ידע רק מספרים, ומסתפקים בספקולציה תיאורטית. לצורך כך נתבונן באמנות הכתיבה: כדי להתחיל לכתוב, עליך לאחוז בעט באצבעותיך, מה שניתן לתיאור כפעולה פיזית. כעת, עליך להתחיל להיזכר במילים שיבטאו את רעיונך,בשלב הזה נכנסות לתמונה פעולות מנטאליות, אינטלקטואליות ורגשיות. לבסוף, אחרי שחשבת והמשגת את מה שרצית לכתוב, העט מתחיל לנוע על הנייר. אם כן, האם תגדיר את אמנות הכתיבה כפעולה פיזית, מנטאלית, אינטלקטואלית או רוחנית או כשילוב של כל אלו? באופן דומה, ביצוע אסאנות הנו שילוב בין יכולות שונות שקיימות בנו. רק מתרגל חדש וחסר ניסיון, שעדיין לא חווה תפיסות ורעיונות שיאפשרו לו לחדור ולהגיע אל הרובד הפנימי והמיינד, רואה את האסאנות כפיזיות. במציאות, כל מי שמחלקים את העצמי למרכיבים כפיזי, מנטאלי ורוחני מפספסים לגמרי את הנקודה.

אסאנות הנן למעשה שער דרכו ניתן להתבונן ולהתרכז באמת אשר בתוכנו פנימה. בזמן שאנו מבצעים אותן, עלינו להתבונן באינטליגנציה הגופנית שלנו ולשאוף למצב פיזי פסיכולוגי אופטימאלי המביא לעידון מוחלט. האסאנות הן גם מסע פנימי במהלכו אנו לומדים לראות נכוחה ולהרגיש כל מקום ונקודה, עד שלא נותר דבר לא ידוע בתוכנו. אחרת יש בנו כל כך הרבה פחדים ואי ודאות אשר מונעים מאיתנו להגיע לרוחניות.

בדומה לרכיבים רדיואקטיביים, גופנו אינו נמצא במצב של איזון. אנו שואפים לתקן בעזרת האסאנות חוסר איזון ומזרימים אנרגיה. רק אז האנרגיה תזין את חלקי הגוף במקום להרוס אותם. בזמן ביצוע האסאנה, אנו מעוררים את האינטליגנציה הרדומה החבויה ברקמות ומלטשים אותן עד לאיזון האנרגיה בכל מקום ומקום. אסאנות של יוגה אינן רק תרגילים גופניים. למעשה, האסנות הן, כפי שכינה אותן בשנינות רבה פרשנט איינגר `ex-exercises`. זאת משום, שלמעשה ההשפעה האמיתית שלהן מתחילה כאשר המאבק הכרוך בפעולה ובשליטה פוסק. רק מתרגל מתחיל סבור ביהירות שהוא השלים את ביצוע האסאנה בעוד הביצוע שלו היה פיזי בלבד. למעשה, העבודה האמיתית עוד לפניו, שכן עליו להתחיל בתהליך המעמיק של העידון. לדוגמא, יש להתבונן איזה חלק של הגוף מבצע את התנוחה. יש לשאול את עצמך כיצד לאזן את המתיחה בגוף כולו כדי לשפר את הסירקולציה? לבחון האם האנרגיה זורמת במדויק או שבמקומות מסוימים חסרה תחושה ויש חסימות. אלו רק דוגמאות לחלק מהתהליכים (מנטאלים, אינטלקטואלים, רגשיים ופיזיים) אשר יסייעו לעדן וללטש את האסאנה. האסאנה בתמורה מסייעת להגיע ולטהר את המיינד והתודעה. מי שמחשיב את האסאנות כפיזיות צריך לקחת בחשבון שמשמעות המילה אסאן היא שמירה על יציבות, ולכן אסאנה היא כלי או אמצעי לליטוש כל האספקטים, הגסים והמעודנים של העצמי.

הגוף אינו אלא המיינד הגס והמיינד אינו אלא הגוף המעודן. כדי להוכיח את המשפט הזה אספר לכם כי מחקר רפואי שנעשה לאחרונה הראה כי הורמונים והפרשות של איברים כמו הכליות והכבד נוכחים גם במוח. ברור שכדי שהמוח יתפקד ביעילות מירבית, הכרחי שכל חלק וכל תא בגוף יהיו מתואמים וינועו במחזוריות מושלמת בכל המרחב העצמי.

לעיתים קרובות אנשים אומרים כי לב.ק.ס איינגר קל לבצע את האסנות מאחר והוא מבצע אותן מגיל מאד צעיר. אם נקיש מתוך טיעון זה, גם לגבי נדיה קומנצ`י, הספורטאית הצעירה שהתפרסמה כשזכתה באולימפיאדה בציון המושלם 10, הרי שהיה אמור להיות פשוט עבורה לשחזר גם היום את הביצוע, שזיכה אותה במדליה בצעירותה.אבל למעשה, גם כישרונות גדולים ביותר מאבדים את היכולות ואת הזיכרון התאי אחרי שפרשו. גורוג`י, לעומת זאת, ממשיך ומשמר את גאוניותו בביצוע אסאנות גם היום אחרי גיל 90.