תוכנית ההתנתקות

אני כבר מודיעה לכן: סקסי, זה לא הולך להיות (המאמר אני מתכוונת). הוא עוסק במערכת העיכול כולל הקצה הדרומי שלה. אני רואה חשיבות לעסוק בנושא בגלל היותו יומיומי, טריוויאלי, בלתי נמנע ועם זאת בעייתי בעבור אנשים רבים – בעיקר נשים.

רק לפני שבוע, הופתעתי לשמוע מבחורה נאה ומטופחת מאוד, שארון הבגדים שלה מורכב מבגדים לימים של "ההצלחה" ובגדים לימי ה"עוצר" שלעיתים נמשכים 10 ימים. עשרה ימים!

השינוי במידה לכשעצמו, אינו מן הסתם הבעיה. חומרים אורגניים המצטברים בגופנו, חוסמים את המערכת, מכבידים על פעולת המעי הגס ומפרישים רעלים. ואז מצטרפת תחושה כללית רעה, עייפות, אי נוחות פיזית ומנטאלית, הסח הדעת, מחשבות שליליות והשלב הבא הוא מחלות בטווח הקרוב והרחוק.

היוגה כגישה בעד אי צבירה, כי מה שאנחנו לא זקוקים לו, רק מכביד על התפקוד. צבירה משבשת את הזרימה ופוגמת בבריאות. כפי שאנו מקפידים לפנות את מיכל האשפה בביתנו, כך צריך גופינו לפנות מתוכו את הפסולת מדי כמה שעות.

אין להשלים עם מצב שהפסולת נשארת בגוף במשך ימים. איני אומרת שזה קלי קלות. אכן ישנם מספר מכשולים בדרך לסילוק הפסולת מהגוף. המכשול הראשון שיש להתמודד איתו בדרך להתנקות הוא המכשול התרבותי: הבושה, אי הנעימות והעכבות שמלוות את כל מה שקשור בפעולת ההתנקות.

הרפואה ההודית המסורתית הנקראת איורוודה, מייחסת לכושר ההתנקות של הגוף חשיבות רבה ולכן רופא או רופאה איורוודים יתשאלו את המטופל שלהם על היבט זה של תפקוד גופו, כפרמטר לדיאגנוזה הבריאותית. איני יודעת מה אתכן, אבל רופא המשפחה שלי מעולם לא התעניין בתפקודים הללו, כחלק מפרוטוקול אבחוני או טיפולי. לכן אין פלא שטיפולו של הרופא עלול להסתכם במרשם לחומר משלשל כזה או אחר. הצרה היא, שבטווח הרחוק, תרופות אלה הופכות את מערכת העיכול לעצלה ומרעות את המצב.

זרימה ותנועה

מצב של עצירות הנו מצב בלתי מאוזן ובעיני, תרופה כזאת או אחרת לא תפתור זאת. זרימה ותנועה הם עקרונות מהותיים לבריאות המערכת ופעילות תקינה שלה והיוגה עונה על הצורך הזה. אני מעדיפה וממליצה על הגישה של היוגה, לפיה על סילוק הפסולת מהגוף אחראית אנרגיה בשם אפאנה. אנרגיה היא תנועה שמונעת מתנועה. תרגול יוגה שומר על מאזן האנרגיה הפעילה בגוף, על תפקוד מחזורי של מערכת העיכול ועל ניקיון פנימי. ליקויים במחזוריות הזו יוצרים עומס על המערכת, בזבוז אנרגיה המתבטא בעייפות כללית, האטת התפקוד ואפילו לסטגנציה – עצירה וחסימה. תנוחות היוגה מעוררות את אותה אנרגיה האחראית על סילוק הפסולת ודוחפות אותה בכיוון הנכון לה לפעולה.

לפני שאגיע לתנוחות עצמן, בכל הקשור להרגלי אכילה, אני ממליצה לנסות ולהקפיד על שלושה עקרונות:

1. להתייחס למחזור יומי המתחיל עם ההשכמה (מומלץ להתעורר יחד עם מערכת העיכול וזו מתעוררת בין 6.00-7.00 בבוקר).
2. לא להכניס לפינו מזון בטרם התפנה מקום דרך הצינורות המקובלים. כמו באוטובוס: אם הוא מלא, לא מעלים עוד נוסעים. נכון שהתזונאים המערביים מדברים בשבחי ארוחת הבוקר, אבל בינינו, גופינו ישמח עוד יותר לארוחה מאוחרת משהו כמו בראנץ’, אחרי שהייתה לו הזדמנות לחוות תחושת רעב ואחרי שנתנו למערכת הזדמנות להתנקות מהפסולת של יום האתמול.
3. למרות הפיתויים, לצרוך מזון קל לעיכול, לספיגה ולסילוק. תבלינים כמו כמון, ג’ינג’ר, קינמון וכורכום משפרים את תהליכי הספיגה והסילוק.

ועכשיו לתרגול היוגה*

התנוחות הבאות מדרבנות את זרימת הדם העורקי, המזין את רקמות המעי הגס ושומרות על בריאותו. הן משפרות את תנועת שרירי הבטן ועל ידי כיווצם כנגד המעיים כבעיסוי עמוק, משתפרת זרימת הדם בורידים המנקזים את המעי הגס ואת מערכת הלימפה המקבילה למערכת הניקוז הורידי. מחזור הדם הורידי מחזיר מהמעי נוזלים, מלחים וויטמינים כמו ויטמין K וויטמינים ממשפחת B.

• התנוחות הבאות פשוטות אבל השמות שלהן מורכבים: שם הראשונה סופטה פאוואנה מוקטאסאנה ושמה של השניה הוא אורדהווה פרשריטה פדוטנאסאנה 2 (מתיחת הרגליים לזווית של 60 מעלות תוך הידוק האגן והמותנית אל הרצפה).

התנוחה הבאה נקראת ג’טרה פריוורטנאסאנה- פיתול קיבה. היא מחזקת את שרירי הגב ועמוד השדרה. בה בעת שרירי הבטן נמתחים בצד אחד ומתכווצים בצד שני, לוחצים ומהדקים את דפנות הקיבה ומעסים את האיברים הפנימיים. התנוחה קלה יותר לביצוע ברגליים כפופות ומאתגרת יותר ברגליים ישרות. חשוב לשים לב שהרגליים אינן מגיעות לרצפה אלא נשארות באוויר.