יוגה השרדות

כשנולדה בתנו הראשונה, ראיתי בתרגול מרכיב חשוב במלחמת ההשרדות היומית שלי כהורה לתינוק. הייתי גם עושה לא פעם שיחת מוטיבציה לחברים ומכרים, כדי שיפרגנו לעצמם לפחות תרגול של פעם בשבוע. בן זוגי היה אחד מהם וסרבן התרגול הגדול שבהם. "לא חבל על הזמן?!" היה שואל רטורית בעודו מחזיק את הילדה על מותנו. "איזה השפעה כבר יכולה להיות לשיעור שבועי אחד, מול  עשרות שעות עם התינוק על מותן מובלטת וחוליות עקומות."  לפני שנים, הייתי מגמגמת מול הטענה הזו. היום אני יודעת שה'פעם בשבוע' הזו חשובה, כדי להזכיר לגוף שהעמידה העקומה הזו במשך שעות, היא לא הדבר הטבעי. שצריך לתת לגוף אופק – תקווה, שיום אחד המותן תחזור למקומה בשלום. וחוץ מזה, גם הרקולס היה שמח להוריד את העולם מכתפיו לשעה שעתיים. ואגב, בסוף הוא נשבר והתחיל לתרגל.

נעה צוייג