הגיג על יוגה ומוזיקה

וגה היא כמו בלוז – עם בסיס קבוע תוך שמירה על פשטות. על מנת לשמור על הפשטות אומצו בה חוקים נוקשים כמו היאמה והניאמה של היוגה, דיברות המוסר האוניברסליים והיטהרות עצמית. הבלוז מטרתו לספר סיפור על ידי זמר שמלווה את עצמו, כמו אסאנה ופרניאמה. יוגה היא כמו ג`אז – חופשיה אך עם יסוד קבוע, הקצב. בג`אז יש נגינה של שני מקצבים עצמאיים במקביל, כמו המורה והשוחר. יוגה היא כמו רוק – ברוק קיים "שילוש הכלים המקודש", שלושה מאפיינים: גיטרה באס, תופים וגיטרה חשמלית, עליהם מתבססים סגנונות שונים. לפעמים היא רוקיסטית, מנגנת על/עם השילוש של הצ`יטה – התודעה: המיינד, האינטיליגנציה והאגו. לרגעים היא הופכת לרוק כבד, מטאל – כבדה, מהירה ואגרסיבית ויחד עם זאת עמוקה, עמוקה. יוגה היא כמו רגאיי – עוסקת ברוחניות ואהבה.
יש ביוגה את הנשמה – הגוספל, היא מביעה אמונה אישית וקבוצתית, מאדירה ומשבחת בהודיה את האלוהים, האיחוד בין פרמאטה – הרוח האוניברסלית, לגיוואטמה – הרוח האנושית.
זוהי בשורת היוגה, המוסיקה שבעזרתה ניתן לחוות את היוגה של השקט בתפארתו – האטמן, העצמי הטהור.

מיקי טורס