נפרדת מהמרכז וממשיכה ללמד

להקים ולהוביל מרכז יוגה הייתה משימת חיי! לא ידעתי זאת עדין כשפגשתי את ב.ק.ס איינגאר לראשונה. אז ב-1993, בסדנא שלימד בלונדון, לא האמנתי שאני זוכה לראות את האיש מ-light on yoga  בשר ודם. העוצמה, הכאריזמה, הידע האינסופי, השלמות בתרגול – הרגשתי שאני עומדת מול משהו גדול, כמו כוח טבע. היה לי ברור שמצאתי את המורה שלי.

בשנת 1996 נסעתי לראשונה לפונה. התשוקה ליוגה גברה על הכל. השארתי את הבנות הקטנטנות עם בן זוגי ויצאתי למסע, כמו עולה לרגל העושה את דרכה לירושלים. הייתי מסוחררת. בפעם השניה שביקרתי בפונה, מאחורי היו 9 שנים של הוראת איינגאר יוגה. אז זה נראה לי הרבה. באחד הימים בשעת צהרים, מצאתי עצמי עם גורוג'י בספריה. גייסתי כל פיסת אומץ שהייתה בי, ניגשתי אליו ושאלתי בקול רועד: "גורוג'י, מה הופך מקום למרכז איינגאר יוגה?" "שילמדו בו רק איינגאר יוגה ושהמורים יהיו בעלי תעודת הסמכה", הוא ענה. לקחתי נשימה ובקול הבטוח ביותר שהצלחתי להפיק, שמעתי את עצמי אומרת: "אז אני מבקשת להקרא מרכז איינגאר יוגה". הוא חייך את חיוכו הכובש ואמר: "תני לי לחשוב על זה". לאחר כמה ימים קרא לי ונתן את בירכתו. הסטודיו שלי הפך למרכז. הייתי בעננים לשעה או לשעתיים ואז הקלילות והאושר הפכו להכרה באחריות.

בתחילה המרכז הציע שיעורים, ולאחר מכן כיתות טיפוליות, וסדנאות. ואז נדרשו עוד מורים ונפתחו השתלמויות, וקורסי הכשרת מורים בשיתוף פעולה עם העמותה. במהלך השנים התפתחו וצמחו במרכז עשרות מורים ומורות נפלאים, שבמרכז ניתנה לחלקם ההזדמנות  לעשות את צעדיהם הראשונים. כיום הם מלמדים מחיפה בצפון ועד הערבה בדרום. אבל לא רק בארץ הם מלמדים גם בארה"ב, פורטוגל, איטליה, גרמניה וגם בקוסטה ריקה. הרעב להתפתחות היה גדול. המרכז ארח את בכירי מורי איינגאר יוגה בעולם, שהגיעו כאורחי העמותה או הוזמנו על ידי המרכז: ג'באהר בנגרה, רג'בי מהטה, ראיה עוד, זובין זרטושטימנש, ארון, לואיס סטיינברג ועוד. המרכז שהתחיל במקום צנוע ברחוב זנגביל, גדל ועבר לרחוב אלכסנדר ינאי וכבר היו בו מאות תלמידים. אחר עבר לרחוב אחד-העם עד שהגיע למשכנו הנוכחי ברחוב לסר אורי.

היתה תחושה שאנחנו חלק מדבר גדול. שלמרכז יש חלק משמעותי בפריחתה של קהילת המתרגלים והמתרגלות של איינגאר יוגה בישראל. לא רק סטודיו, אלא מרכז קהילתי. כשלרבים נראה היה שיוגה היא מותרות, אנחנו האמנו שדווקא היא זו שמאפשרת לנו להתמודד יחד בתקופות מאתגרות: פיגועים, מבצעים ומלחמות, אזעקות, מאבק נגד ההפיכה המשטרית וגם את השבעה באוקטובר. אפילו בקורונה לא פסקו השיעורים ולו ליום אחד. היינו הראשונים שהצבנו מצלמות והתחלנו בשיעורי זום. המרכז תמיד נותר פתוח. אי של שפיות. מקום של חיבור לקבוצה, חיבור לעצמי. מקום של חיוניות, תקווה, אופק והתפתחות. מקום שתלמידים יכולים לקבל מפתח ולבוא לתרגל בעצמם בשבתות. המרכז גם אפשר להרחיב את הגבולות מעבר ליוגה. אירחנו במהלך השנים הרצאות של רופאים, פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים ומומחים בשלל תחומים; ממחקר המוח, דרך ניתוחים רובוטיים ועד להיפנוזה ופילוסופיה הודית. היינו מרכז למידה, מקום של שיתוף פעולה בין המדע המודרני ומסורת היוגה.

מהיום שהוקם המרכז, החזון היה: לשפר את חייו של כל אדם באמצעות תרגול איינגאר יוגה. המרכז הצליח לעמוד בהבטחה זו ואני גאה על כך. בשיעורים הטיפוליים במרכז הצלחנו לאפשר לאנשים במצבים בריאותיים קשים לתרגל. להתגבר על משברים וכאבים ולהעזר ביוגה כדי להתחזק ולשוב לשגרה. גם לבעלי נכות, אפשרנו לחוות מתיחה של האיברים, תליה בשירשאסאנה, יציאה מכיסא הגלגלים ואפילו עמידה. חולי סרטן חוו הקלה מכאב והתעוררות של אנרגיית חיים. חולי פרקינסון הרגישו מקורקעים ויציבים והרשימה ארוכה ארוכה. כל זה לא היה מתאפשר כמובן ללא הידע העצום שחלקו איתנו שני גאונים: ב.ק.ס איינגאר ובתו גיטה. אבל אין די בידע. מתוך המרכז גדלו תלמידים ומורים שהפכו לאסיסטנטים ואיפשרו לקיים את השיעורים הללו. בלעדיהם הידע היה נשאר בין הדפים ולא ניתן היה ליישמו.

הקמתו של מרכז יוגה היתה מטרה חשובה מעין כמותה בעבורי, ואני מלאה בהכרת תודה על שזכיתי להגשים אותה. 25 שנים ניהלתי את המרכז, אולם בשנה האחרונה בשלה בי החלטה להצטמצם – רק ללמד יוגה ולטפל. לפשוט מעצמי את המבנה התובעני: להקים, ליזום, לדאוג, להכשיר ולנהל בכל אספקט – מקצועי, מנהלי וכלכלי. אני משחררת וחשה שיחרור. אתמסר לאהבת חיי שהיא תרגול והוראת יוגה. אמשיך לעשות כמיטב יכולתי לחלוק את הידע והתשוקה שיש בי, כדי לשפר את חייהם של אנשים באמצעות תרגול איינגאר יוגה.

אני רוצה להודות לכל מי שהיה חלק מהמרכז במשך השנים ובכך הפך את קיומו לאפשרי. לאסיסטנטים המסורים, למורות ולמורים שהיו בצוות המרכז אז והיום, לצוות המשרד, לבן זוגי ושותפי אילן, ומעל לכל לתלמידות ולתלמידים שנתנו בי אמון, חלקם מגיעים לשיעורים בקביעות מיום הקמת המרכז.

המרכז אמנם נסגר, אבל אני כמובן ממשיכה ללמד. החל מ 2.7 השיעורים הרגילים והטיפוליים שלי יתקיימו במרכז קהילתי "מגיד", ברחוב נורדאו 63. המקום חדש, האולמות בו מרווחים, האווירה נהדרת ויש גם בית קפה משובח. לוח השיעורים המלא יפורסם בקרוב וגם הדרך לרכוש מנוי. להתראות בשיעורים.

שלכן ושלכם
נעה