המערכת ההורמונאלית

מאת: (Dr. Mrs. S.D. Telang – M.D. (GYN
תרגום ועריכה:  נעה צוייג.
מתוך הספר:  ( Gloriuos Years Of Yogacharya B.K.S IYENGAR. (pp 291-302
בהוצאת:  Light on Yoga Research Trust, Bombay

גופנו מורכב מתאים. כל תא מוקף בנוזל. בין תא לתא מפריד חלל הנקרא חלל בין תאי.

• 56% מגוף אדם בוגר הוא נוזל. כשליש מכמות הנוזלים נמצא בתוך החלל הבין תאי, מחוץ לתא, ונקרא הנוזל החוץ תאי.
• הנוזל החוץ תאי נמצא בתחלופה קבועה. הוא מועבר בעזרת מחזור הדם ועובר דרך קירות התאים בפעפוע (דיפוזיה).
• הנוזל החוץ תאי מכיל מינרלים וחומרי הזנה חיוניים לתא.
• כדוריות הדם האדומות משחררות חמצן לתוך התא ואוספות ממנו פחמן דו חמצני.
• האנרגיה שהיא תוצר חום של הפעילות התאית, משוחררת אל תוך הנוזל החוץ תאי. כל התאים חיים באותה סביבה, שהיא הנוזל החוץ תאי. הם חיים גדלים, מתחדשים ומבצעים את התפקידים הספציפיים שלהם כל עוד הם נמצאים בסביבה מאוזנת.

כשאנו מתרגלים אסאנות, אנו מותחים, פותחים ומרחיבים את הגוף. באימון פראניאמה, נפתחים מעברי האנרגיה הפראנית, קצב חילוף החומרים עולה ואיתה רמת ההזנה. התרגול מאט את הזדקנות התאים ומותם ומביא לעלייה ברזרבות.

חשוב לסיים כל תרגול של אסאנה ופראניאמה בשוואסאנה, כך המטבוליזם התאי יורד למינימום, טמפרטורת הגוף יורדת וכל התאים והמערכות התפקודיות עובדים במינימום היכולת שלהם. כוח החיים נספג פנימה אל המרכז החיוני (Atmastani) ונשמר בגוף הפיסי וברמת הנפש.

כוח החיים האינדיבידואלי מחובר אל כוח החיים הקוסמי. כאשר מתרגלים אסאנה ופראניאמה בקביעות, מופעלות מערכות שונות, ביניהן מערכת העצבים האוטונומית והמערכת האנדוקרינית. על ידי אימון התאים והמערכות התפקודיות, מגיע המתרגל לשליטה בתודעה ובמסרים ששולח המוח, כך נוצר ביופידבק. אז, ורק אז, יכול המתרגל ליצור שליטה מחודשת ומכוונת. התודעה יכולה לשלוט במצבים של מתח ולמנוע מהם להתפתח לכדי מחלות, כמו לחץ דם גבוה, כיב קיבה (אולקוס) וכד`.

בתרגול אסאנה ופראניאמה, משתחרר כוח החיים מאחיזת התודעה במוח ומתחבר אל הויברציות המרפאות של הכוח הקוסמי.

ההורמונים:
בשלב בשל יותר של אימון היוגה, כאשר יש שליטה בחושים ובתודעה, ניתן לווסת ולשלוט בשתי המערכות העיקריות: העצבית וההורמונלית. המערכת האנדוקרינית עוסקת בשליטה בתפקודים מטבוליים שונים בגוף, ואלו תפקידי המערכת האנדוקרינית:

– שליטה ברמת התגובות הכימיות השונות בתאים.

– חילוף חומרים בתא.

– תהליכים הקשורים בגדילה.

– תהליכים הקשורים בהרס התאים, שחרור חומרים ושחרור אנרגיה.

– תהליכים הקשורים בבניית מערכות המורכבות מחומרים פשוטים, צבירת האנרגיה (דומה מעט לתוכנית חיסכון).

יש תהליכים הורמונאליים, שמחזוריותם מתבטאת לאורך ימים, שבועות, חודשים ואף שנים. בין מערכת העצבים והמערכת ההורמונאלית קיים קשר הדדי. רוב ההורמונים מופרשים על ידי בלוטות ונישאים על ידי מחזור הדם, כך שהביטוי להשפעתם יהיה רחוק מהמקום בו הופרשו. למשל, בלוטת יותרת המוח, Pituitary gland , מפרישה הורמון גדילה המשפיע על גדילת איברי הגוף. התירואיד מפריש הורמון המעלה את רמת הפעילות הכימית ברוב התאים. לעומת זאת, יש בלוטות שמפרישות הורמונים הפועלים על סביבת הרקמות שלהן, כמו השחלות למשל.

הפרשת ההורמונים על ידי הבלוטות:
● בלוטת יותרת המוח, Pituitary gland , היא האחראית על הבלוטות כולן. היא נקראת גם ההיפופיזה.החלק הקדמי שלה אחראי עלהפרשתםשל מספר סוגי הורמונים:

• הורמון הגדילה, האחראי על גדילתם של כל רוב רובם של תאי הגוף.
• הורמון האדרנוקורטיקוטרופיק (Adrenocorticotropic), הגורם לבלוטות האדרנל להפרשת ההורמון הנקרא קורטיזון.
• הורמון מגרה תירואיד, שגורם לבלוטת התירואיד להפריש טירוקסין וטריודוטירוקסין.
• מגרה הפוליקל אחראי על גדילת הפוליקל בשחלות, שממנו מתפתחים תפקודי השחלה: הפרשת הביציות וכן יצירת הטסטוסטרון באשכים.
• הורמון ה-לוטינייזינג (Luteinizing) משפיע על תפקוד השחלות, תפקוד האשכים וייצור הטסטוסטרון אצל הזכר.
• הפרולקטין מקדם את גדילת השדיים ויצירת חלב בהריון.

החלק האחורי של הבלוטה (היפופיזה, יותרת המח) מפריש שני הורמונים:

• אנטידיורטיק הורמון שגורם לכליות לשמור נוזל כדי להעלות את רמת הנוזלים הנאגרים בגוף.
• אוקסיטוצין – הורמון שגורם להתכווצות הרחם בשעת צירי לידה ואף גורם לכווץ בלוטות החלב בשד לצורך ההנקה.

בלוטת האצטרובל:
התפקידים עדיין לא הובנו לגמרי. ידוע שבלוטה זו רגישה לאור, ואצל בעלי חיים היא שולטת בהתנהגות המשתנה לפי עונות השנה.

• ההורמונים באדרנל קורטקס שולטים במטבוליזם של החלבונים, פחמנים ושומנים. ההורמונים של האדרנל מצולה קשורים באיזון היוני. הם מורידים צבירת סודיום בכליה ומעלים צבירת פוטסיום. להורמונים של בלוטת האדרנל חלק חשוב ברמות מתח נפשי.
• בלוטות הפרתירואיד הן בלוטות קטנות הנמצאות בתוך בלוטת התירואיד. הן שולטות בשמירת ריכוז הסידן והברזל בנוזלי הגוף, וגורמות לתהליכי ספיגת סידן בכליות, ושחרור סידן מהעצמות.
• איי לנגרהנס בלבלב מפרישים שני סוגים של הורמונים:
  האינסולין גורם למעבר הגלוקוזה לתוך התאים, ושמירת הריכוז שלה בתוך התא ברמה נמוכה. בהעדר אינסולין, גלוקוזה לא יכולה לחדור לתא והוא ימות. מצד שני, אם רמת הגלוקוזה בדם תעלה, תהיה התוצאה מחלת סכרת.
  גליקוגן, מווסת את שחרור הגלוקוזה מהכבד למחזור הדם.

השחלות מפרישות פרוגסטרון ואואסטורון, הורמונים שאחראים להתפתחות הרחם והשדיים וגם על ההתנהגות המינית הנקבית. המחזור החודשי הוא ביטוי לתהליך ההפרשה המחזורית של ההורמונים הללו. תפקיד נוסף של הורמונים אלה הוא להזין את דפנות הרחם עד התפתחות השלייה. בשלייה יש הורמונים המקדמים את צמיחת אברי הפריון של האם במהלך ההיריון, וכן גדילה של חלק מרקמות הרחם. הורמוני השלייה גורמים להתפתחות בלוטות החלב בשדיים.
האשכים מפרישים טסטוסטרון. הורמון האחראי על התפתחות אברי המין הגבריים וההתנהגות המינית המשנית של הזכר.

ניתן להבין מסקירה זו כי רוב תפקודי הגוף נשלטים על ידי הבלוטות האנדוקרינולוגיות.

תפקוד המערכות מתבצע בשני אופנים:
א. שליטת מערכת העצבים (באופן ישיר או עקיף).

ב. קליטת מסר חוזר (ביו פידבק).

שליטת מערכת העצבים:
ההיפותלמוס, שבבסיס המוח, הוא בעל שליטה עיקרית על התפקודים האנטומיים בגוף. הוא מחובר אל בלוטת יותרת המוח (פיטיואטרי) על ידי קשר עצבי הנקרא Stalk The Pituitary.

ההפרשות מתאי העצב הנקראות נוירוהורמונים (של ההיפותלמוס) עוברות לאורך ה-PS ולתוך מחזור הדם.

ההיפותלמוס עצמו מושפע על ידי נוירוהורמונים הנקראים אנדרופינים, אלה משפיעים באופן ישיר על ההיפותלמוס ומגרים אותו לשחרור הורמונים נוספים. אחרי תרגול גופני, לדוגמא, תאי המוח משחררים יותר אנדרופינים הנקראים כך בשל האפקט תואם מורפין, על התאים. כתוצאה מכך ירגיש המתרגל שהוא שרוי במצב רוח טוב, כאבים שהיו נעלמים, והוא יהנה מתחושת סיפוק והרפיה.

מלבד האנדרופינים, מפרישים תאי המוח נוירוכימיקלים נוספים בשם סרוטונין( Serotonin) ונורפינפרין (Norepinephrine), אשר מופרשים במצבי מתח נפשי (אלה חומרים כימיים המופרשים דרך רקמות העצב). בלוטות האדרנל נשלטות באופן ישיר על ידי מערכת העצבים דרך הנוירוכימיקלים הללו. כל תא בגופנו שולח פולסים, המדווחים למוח על הצרכים שלו ומצבו הכימי. הפולסים המתקבלים, מגרים על שחרור של נוירוהורמונים שונים או נוירוכימיקלים, לפי הצורך,

רגשות כמו: פחד, תוקפנות, עצב, תשוקה ומתח, גורמים למוח המודע לשלוח פולסים של מתח נפשי להיפותלמוס. מצב מחלה יווצר, כאשר נשלח מסר של מתח רגשי לאורך תקופת זמן ובאופן קבוע. מסר כזה יוצר חוסר איזון בהפרשת ההורמונים ושיבוש תפקודי הגוף.

תפקיד הפידבק הנגדי:
כל ערכי הפרשות ההורמונים, בלי יוצא מן הכלל, נשלטות ע"י מכניזם של פידבק נגדי. להלן ההסבר:

1. לבלוטות הורמונים יש נטייה טבעית להפרשת יתר של ההורמונים שלהן.

2. הפרשה זו גורמת פעילות יתר באיבר המטרה.

3. כאשר רמת התפקוד עולה באופן מוגזם. באופן נורמלי מספר פקטורים תפקודיים נותנים פידבק לבלוטה להוריד ולהרפות את הגירוי
ההורמונאלי. אפשר לומר שהתפקוד ההורמונאלי נמצא תחת "השגחת" רקמות המטרה של הבלוטה.

מיקום הבלוטות:

בלוטת יותרת המוח (הפיטיואטרי גלאנד):
קוטר 1 ס"מ, ממוקמת בביס המוח, בתוך מערת הגולגולת, בשקע הנקרא, פיטיואטרי פוסה. הפוסה נמצאת מעל לסינוס האף הנקרא סינוס הספינואידל, שיוצר את הצורה של גג האף. בלוטת יותרת המוח קשורה לבסיס המוח וההיפותלמוס על ידי עצם חיבור הנקרא Pituitary stalk. השאיפה לאורך גג האף לכוון החלק האחורי של הגרון, מגרה באופן בלתי ישיר את בלוטת הפיטיוטרי, וכן את ההיפותלמוס ואת בלוטת האיצטורבל הנמצאת עמוק במוח, במקביל לקו של האף.

בשירשאסאנה, סרונגאסאנה, הלאסאנה וג`נושירשאסאנה, יש גירוי ישיר של בלוטת יותרת המוח עקב שיפור הסירקולציה, ועימה אספקת חמצן מוגברת לבלוטת יותרת המוח ולהיפותלמוס. עקב זרימה משוחררת של אנרגיה (פראנה) לאזור, חל שיפור בתפקוד הבלוטות.

בלוטת התירואיד:
ממוקמת בחלק הקדמי של הצוואר, מתחת לגרגרת או הלרנקס, לשני צידי קנה הנשימה (הטרכיאה). התירואיד מכוסה בקדמתו על ידי שני זוגות שרירים דמויי סרט, הסטרנוהיואיד. שרירים אלה מונעים תנועות של הטרכיאה במהלך הנשימה. שינוי טונוס השריר משפיע על בלוטת התירואיד ויוצר שחרור של ההורמונים שהיא מכילה אל מחזור הדם.

התירואיד מוזנת על ידי מחזור הדם בסרונגאסנה והלאסאנה, בשירשאסאנה ובכל האסאנות היוצרות תנועה בעמוד השדרה הצווארי, משתפרת זרימת הדם אליה וממנה.

בפראניאמה, התנועה הפראנית מהגרון לשורש הצוואר, מגרה את הבלוטה, מווסתת את הפרשותיה ומשפרת את השפעותיה על הגוף.

בלוטות האדרנל:
נקראות גם סופראדרנאל גלנדס (יותרת הכליה). הן נמצאות לאורך החלק העליון של כל כליה. יש להן צורת פירמידה והן שוקלות כ-4 גרם כל אחת. הבלוטה הימנית נמצאת בין הונה-קוה (הוריד הגדול הנושא דם ללב) והצד הימני של הדיאפרגמה , לצד חוליות המותנית הראשונה והשנייה מאחור.

בלוטות האדרנל קרובות וקשורות לצלעות ה-11 וה-12 מאחורי קרום הפלורה. ישנו קשר הדוק בין הסרעפת, הפלורה והריאות. במהלך נשימה עמוקה, זוכות בלוטות האדרנל לגירוי ישיר הגורם לשחרור ההורמונים ומבטיח סירקולציה משופרת של דם לכליות ולבלוטות.

בלוטות אלו מגורות בפיתולים צידיים, בהדוקנאסאנה ובכפיפות לאחור. בשירשאסאנה, כאשר מתרכזים בפעולת הגב, נוצרת שקערורית באזור הצלעות המרחפות, הגומחה של הפלאורה מתמלאת והבלוטות מקבלות מסר. באוג`אי פראניאמה, מתרככות בלוטות האדרנל, ומווסתות הפרשתן.

בלוטת הפנקריאס או איי לנגרהנס:
איי לנגרהנס צמודים ללבלב (פנקריאס) וצורנית הם מורכבים מראש, צוואר, גוף וזנב. ממוקמת בין החוליה הראשונה והחוליה השלישית של המותנית – מתחת הצלעות המרחפות.

הלבלב(פנקריאס) תופס כ-2/3 מהאזור. יש לשים לב כי אזור זה קשור עם קו הסרעפת. בשירשאסאנה וסרונגאסאה, הבלוטה הזו מגורה על ידי התנועה הפראנית.

בהאלאסאנה, כפיפות לאחור, וכפיפות קדימה, יוצרת הנשימה מתיחה וגירוי פנימי שמשפרים את זרימת הדם לבלוטות אלה.

באימון פראניאמה, חגורת הסרעפת ואזור הצלעות המרחפות הם אזורי מטרה ואמצעי פעולה דומיננטיים, כך שלאימון ושליטה בפרניאמה יש השפעה עמוקה על הלבלב ואיי לנגרהנס.

השחלות:
שתי השחלות נמצאות בתוך החלק הגרמי של שקע האגן. יש ביניהן סימטריה והן נתמכות כנגד הקירות הצדדים של האגן, לשני צידי הרחם. זו הסיבה מדוע אינן יכולות להימתח או להתכווץ על ידי פעולת שרירים כמו התירואיד או יותרת הכליה. השחלות נוטות לגודש מאחר והמיקום שלהן סמוך לכלי הדם האחראים לאספקת דם למעיים.

בהדקונאסאנה, וסופטהבהדקונאסאנה עוזרים להוריד גודש באגן, על ידי הרפיית מקלעת העצב כי הם מסייעים להרפיית מקלעת העצבים האוטונומיים ההיפוגסטריים. תפקוד השחלות משתפר כאשר יש ירידה בגודש הדם בהן.

תנוחות הפוכות והואריאציות שלהן מורידות גודש באגן מכיוון שהן מנוגדות לכוח הכובד.

אסאנות אלו משפיעות לטובה על תפקוד המערכת ההורמונאלית כולה, הטקסטים ההודיים הקלאסיים הסבירו את תפקוד הגוף על ידי תיאור ה"צ`קרות".

מיפוי הגוף לציון הצ`קרות השונות מקביל למקלעות עצבים מרכזיות השייכות למערכת העצבים האוטונומית. היוגים פיתחו, על ידי לימוד ואימון באסאנה ופרניאמה, מודעות למערכות הפיזיולוגיות, ולמנגנונים המפעילים אותן, ולמרות שלא הזכירו את המערכת ההורמונאלית, ניכר כי הם הבינו את הגוף עד לרמת המטבוליזם והמבנה התאי של הגוף. האופן בו הסבירו היוגים את תפקידן של הצ`קרות התחתונות, מראה כי לבטח הם הבינו את מערכת הבלוטות ההורמונאלית.

היוגים הבינו כי השאיפה והנשיפה בזמן תרגול אסאנה ופרניאמה, משמשות כמפתח לשינוי מצבו הפסיכו מנטאלי של האדם. על ידי השפעה על הפולסים העצביים האוטונומיים המתחילים מאיברי הגוף השונים, וחוזרים חזרה למרכזים שבמוחו, ושליטה בטווח התנועות המשפיעות על הראש והלב, תוך שימוש באפקט כוח המשיכה.

בתוך מגוון האסאנות, משתנה היחס היומיומי בין הגוף ואיבריו השונים ובין כוח המשיכה. שינויים אלה משפיעים על זרימת הדם למערכת הבלוטות, ולאיברים השונים, וגם על הפולסים העצביים העוברים במערכת העצבים האוטונומית המקשרת בין האיברים ומרכזי השליטה והתפקוד של המוח, ובלוטות ההורמונים.

חכמי היוגה ייעצו למי שרוצה להשיג שלווה עמוקה של המיינד:

1. להאפיל את הסביבה
2. לעצום עיניים
3. נשימה עמוקה וריתמית, לאורך גג האף לכוון אחורי המוח, מה שמגרה את האפקט על איבר בלוטת האיצטורבל. למעשה מגרות כל האסאנות את בלוטות ההורמונים. תאים מסויימים מופעלים במהלך התרגול של האסאנות ושוחים פולסים למוח המודע ולהיפותלמוס. אלה מגיבים בגירוי מערכת הבלוטות ההורמונאליות דרך יותרת הכליה.

נדגיש את שירשאסאנה, סרונגאסאנה, הלאסאנה, פיתולים צידיים וכפיפות לאחור ונפרט את השפעתן על המערכת ההורמונאלית.

1. שירשאסנה ועמידת ידיים מלאה:
בתנוחות אלו, נעלמת העייפות המנטאלית והמתרגל מרגיש רענן ונמרץ, זרימת הדם משתפרת, רמת חמצון תאי המוח עולה, ועימם בהיפותלמוס ויותרת המוח. בשתי התנוחות הללו, בלוטות יותרת הכליה מגורות באופן ישיר על ידי תנועת הסרעפת, והפרשת האדרנלין גם היא תורמת להגברת הנמרצות, הרעננות, ומצב הרוח הטוב.

אין להישאר בשירשאסנה משך זמן ארוך מאשר בסלמבה סרוונגאסנה, וכל שכן, לעשות שירשאסנה בלי סרונגאסנה, מהסיבות הבאות:

א. כוח המשיכה גורם לשינויים במתח התוך גולגולתי (אינטרה קרניאל). המוח הקטן האחראי לתגובות כימיות של מערכות החיוניות זוכה לאספקת דם, אולם גודש אינו מצב רצוי.

ב. עלייה בפעילות בלוטת האדרנל, המתרחשת בעמידת ראש ועמידת ידיים, טובה לגוף ולנפש, אך במידה הנכונה. לכן יש לאזנה על ידי סרונגאסנה והלאסנה, כדי שלא תגיע למצב עודף.

2. סרונגאס:

התנודות הפראניות נמצאות בשני מקומות מרכזיים:
א. במקלעת הקרדיופולמונרית החזית, שהיא האנהתה צ`קרה (צ`קרת הלב). סירקולציה משופרת וחמצון של החזה והריאות מביאה לשליחה של פולסים מרגיעים למוח, להיפותלמוס, ליותרת המוח ואזור האיצטורבל.

ב. לאורך תקרת האף, התנודות הפראניות מגרות את יותרת המוח ואת אזור האצטרובל, ומבטלות את ההיפראקטיביות שיוצר האדרנלין בשירשאסאנה. לגירוי של אזור הפיטיוטרי (בלוטת יותרת המוח) יש אפקט מרגיע ומשקיט על הגוף.

3. הלאסאנה:
בהלאסאנה, הגירויים הפראניים הם בעיקר לאורך תקרת האף. זה מה שמשפיע על ההיפותלמוס, יותרת המוח וציר האיצטורבל. בהלאסאנה שרירי רצפת האגן רפויים, הלחץ עליהם יורד בגלל אפקט האנטי גרביטציה של האגן.

תנודות פראניות באזור המעיים,מתחת לטבור, משפרות את אספקת הדם אל איברי הפוריות ואיברי המין, לשיפור בריאותם וויסות התשוקות המיניות.

4. בכפיפות קדימה:
הפיסיולוגיה דומה לזו בהאלאסאנה, לכן, לשצ`ימוטונהאסאנה יש שם נוסף: ברהמצ`ריהאסאנה (ברהמצ`רי הוא זה הכובש את דחפיו), משום שהיא מרגיעה את פעילות המוח הקדמי ומרגיעה תאוות יתר למין.

5. פיתולים הצידה (לטרליים):
בכל הפיתולים הלטרליים, אזור הכליות מתחזק, מאחר והוא זוכה לעיסוי המתחזק על ידי תנועות הסרעפת. עיסוי זה מגרה את בלוטות יותרת הכליה, וזו מפרישהאדרנלין אל מחזור הדם. באזור משולש הצלעות התחתונות, מעסים הפיתולים הצידיים את הלבלב, דבר הגורם לשחרור גליקוגן ואינסולין לתוך מחזור הדם. כזכור, כל תא בגופנו יכול להיזון בגלוקוזה לפעילותו רק בנוכחות אינסולין.

התירואיד מגורה על יד תנועת הצוואר, הורמוני התירואיד משתחררים אל מחזור הדם, וגורמים לתגובות הכימיות של תאי הגוף. רמת הפעילות של הגוף כולו עולה ומתאזנת והגוף מתפקד בהרמוניה.

6. כפיפות לאחור:
בכפיפות לאחור, מגורות בלוטות יותרת הכליה, הלבלב והתירואיד. מידת התפשטות הגירוי תלויה בריכוז התנודות הפראניות. האסאנות הללו הופכות את המתרגל לאנרגטי, ממלאות אותו מרץ ואם מגזימים יש סכנה אפילו לאגרסיביות יתר. כמות האדרנלין והורמוני התירואיד בדם, עלולה לגרום לעצבנות ואף לעליה בלחץ הדם. מסיבה זו, בסוף אימון של כפיפות לאחור, יש לתרגל תנוחות מאזנות, כמו כפיפות קדימה וחצי הלאסנה.

7. בהדקונאסאנה:
מתיחת המפשעות, קרקעית האגן, והבטן התחתונה משפיעה על השחלות והאשכים. אלה מקבלים אספקת דם וחמצן משופרת, ובלוטות ההורמון הקשורות לאיברי פוריות אלה מתפקדות היטב בעקבות הזנתן הטובה.

8. עמידת ראש על החבלים:
בתנוחה זו מקבלים בלוטת יותרת המוח, בלוטות האדרנל ואיברי הרבייה, יותר חמצן, בשל הדם הזורם אליהם, מה שמעניק תחושת שלווה ותחושה של אנרגטיות לגוף ולמיינד. כיוון ולא מעורב בתנוחה זו כל מאמץ פיסי, יש לה אפקט מרגיע, ומסלק עייפות.

9. שאואסאנה ופרניאמה:
בתנוחה זו מואטת הפעילות הכימית של הגוף עד למינימום. בגוף ובמיינד היפראקטיביים, הפעילות

הכימית של הגוף היא שטחית, והפראנה (שאינה רק חמצון), אינה מגיעה אל התאים ברקמות העמוקות. בשאואסאנה, הזרימה הפראנית הופכת שקטה ומטהרת.

החיוניות של כל תא ותא מתחדשת, ומסרים מרגיעים נשלחים למוח ולכל הבלוטות האנדוקריניות. בפראניאמה הבלוטות האנדוקריניות נרגעות אף יותר מזה בזכות התנודות הפראניות. השלווה, שביעות הרצון, תחושת השחרור מכל תשוקה, Niskamavasta, מצב תודעה של שמחה שנחווה בתרגול פרניאמה נוצר הודות לשיפור החמצון, ההתנקות ומצב המנוחה של מערכת בלוטות ההורמון.

בסוריהבהדנה, נדישודהאנה, אנולומה, פרטילומה ופראניאמה, יש כפי הנראה אינטראקציה פראנית עמוקה בהיפותלמוס, יותרת המוח ואזור האיצטרובל, מה שמאפשר מנוחה לתאי העצבים של המוח.

זאת הסיבה כי הרגעת המערכת ההורמונאלית יש תפקיד עיקרי בשמירת מצב של "Chitta vrtti nirodha", לפי היוגה סוטרה של פטנג`לי בסוטרה 2. I – זוהי הגדרת היוגה – השקטת התנודות של התודעה. החופש הזה ממצבי רוח, מאפשר לכל תא בגוף לקלוט את גלי האנרגיה הקוסמית, זהו תהליך הריפוי של היוגה.